פרק חמישי
יום שלישי 28 ספטמבר 2004
למחרת, יום כיפור, ואיזבל ואני נוסעות לבית הכנסת לשמיעת השופר. איזבל היא קתולית מאמינה וסקרנותה גדולה לראות מה מתרחש בבית הכנסת.
בשער בית הכנסת עומדים שני בחורים ושתי בחורות. הם מתחקרים אותי ואת איזבל מדוע באנו.
אני מציגה את הדרכון הישראלי שלי, מספרת שכבר הייתי כאן ושלוסיה, שהם מכירים היא חברה שלי...
לאחר תחקיר לא קצר הם מחליטים שאני כשרה. אבל ממשיכים לשאול אותי מדוע איזבל רוצה להיכנס לבית הכנסת. אני צריכה להסביר להם שהיא באה אתי ורוצה לשמוע את השופר.
הם מפרידים בינינו ומתחקרים כל אחת מאתנו מהיכן אנחנו מכירות זו את זו. אני אומרת שאני מתגוררת בדירה של איזבל, ואז הם אומרים לי :אוקי, את יכולה להיכנס אבל לא היא.
אני אומרת: אם היא לא נכנסת, גם אני לא נכנסת, ואולי תקראו ללוסיה וחסל?
איזבל מרגישה לא נוח, אף כי מבינה את החששות של האנשים כאן. היא מציעה לשוב ולקחת אותי. אני מתעקשת לא לוותר ולבסוף 'הם' מחליטים לתת גם לה להיכנס.
בתוך בית הכנסת אני פוגשת את לוסיה והיא אומרת שמסרה להם את שמי .... שכחתי לומר לה למסור גם את שמה של איזבל.
בעזרת הנשים, הנשים אינן עוסקות בתפילה אדוקה. איזבל מופתעת שהן מרכלות על מי בהריון ומי לא...
תפילת הנעילה די מרגשת. חלף זמן רב מאז הייתי לאחרונה בבית כנסת ותקיעת השופר...
במכונית אומרת לי איזבל שהופתעה מכך שהנשים מדברות בעת התפילה ומרכלות על כל מיני שטויות.
היא שואלת אם ארצה מחר, יום א', לבוא למיסה בכנסיה? אני אומרת שאשמח לראות מה קורה בעת המיסה.
כשאנחנו שבות הביתה איזבל מוזמנת לביירו אלטו לחברות שלא פגשה אתמול ואחר כך לדיסקוטק. היא כמובן מזמינה אותי לבוא, אבל אני משלחת אותה כמו אמא טובה. אני עייפה. זה ממש לא בשבילי הבילוי הזה.
ביום ראשון, בשבע בערב, שתינו הולכות למיסה בכנסיה הקטנה שבקמפו גראנדה. ואני מבינה למה התכוונה איזבל. הכנסייה מלאה מפה לפה. גברים ונשים ישובים זה לצד זה.
קבוצת זמרים ונגנים מנהלים את השירה בציבור. כולם יודעים את המילים.
אחר כך מדבר הכומר על אהבה ורחמים ומקשר את דבריו לאירועים שקורים בעולם והקהל יושב ומקשיב לו בקשב רב ואחר כך עומד ומתפלל.
יש משהו שמח במיסה הזו. איזבל היא אשה מאמינה. היא טוענת שלא תוכל להתחתן עם איש שאיננו מאמין באלוהים. ומדי פעם עיניה דומעות.
לקראת סיומה של המיסה לוחצים הנוכחים ידיים לאלה הישובים לידם.
בצאתנו הרהרתי ביני לביני האם בית הכנסת הוא מקום התכנסות והכנסייה היא מקום שהנוצרים מתייחסים אליו ביראה? מה עדיף על מה? שיחת חולין של נשים בעת התפילה או קהל מעורב שמתנהג למופת?
יום שלישי 28 ספטמבר 2004
למחרת, יום כיפור, ואיזבל ואני נוסעות לבית הכנסת לשמיעת השופר. איזבל היא קתולית מאמינה וסקרנותה גדולה לראות מה מתרחש בבית הכנסת.
בשער בית הכנסת עומדים שני בחורים ושתי בחורות. הם מתחקרים אותי ואת איזבל מדוע באנו.
אני מציגה את הדרכון הישראלי שלי, מספרת שכבר הייתי כאן ושלוסיה, שהם מכירים היא חברה שלי...
לאחר תחקיר לא קצר הם מחליטים שאני כשרה. אבל ממשיכים לשאול אותי מדוע איזבל רוצה להיכנס לבית הכנסת. אני צריכה להסביר להם שהיא באה אתי ורוצה לשמוע את השופר.
הם מפרידים בינינו ומתחקרים כל אחת מאתנו מהיכן אנחנו מכירות זו את זו. אני אומרת שאני מתגוררת בדירה של איזבל, ואז הם אומרים לי :אוקי, את יכולה להיכנס אבל לא היא.
אני אומרת: אם היא לא נכנסת, גם אני לא נכנסת, ואולי תקראו ללוסיה וחסל?
איזבל מרגישה לא נוח, אף כי מבינה את החששות של האנשים כאן. היא מציעה לשוב ולקחת אותי. אני מתעקשת לא לוותר ולבסוף 'הם' מחליטים לתת גם לה להיכנס.
בתוך בית הכנסת אני פוגשת את לוסיה והיא אומרת שמסרה להם את שמי .... שכחתי לומר לה למסור גם את שמה של איזבל.
בעזרת הנשים, הנשים אינן עוסקות בתפילה אדוקה. איזבל מופתעת שהן מרכלות על מי בהריון ומי לא...
תפילת הנעילה די מרגשת. חלף זמן רב מאז הייתי לאחרונה בבית כנסת ותקיעת השופר...
במכונית אומרת לי איזבל שהופתעה מכך שהנשים מדברות בעת התפילה ומרכלות על כל מיני שטויות.
היא שואלת אם ארצה מחר, יום א', לבוא למיסה בכנסיה? אני אומרת שאשמח לראות מה קורה בעת המיסה.
כשאנחנו שבות הביתה איזבל מוזמנת לביירו אלטו לחברות שלא פגשה אתמול ואחר כך לדיסקוטק. היא כמובן מזמינה אותי לבוא, אבל אני משלחת אותה כמו אמא טובה. אני עייפה. זה ממש לא בשבילי הבילוי הזה.
ביום ראשון, בשבע בערב, שתינו הולכות למיסה בכנסיה הקטנה שבקמפו גראנדה. ואני מבינה למה התכוונה איזבל. הכנסייה מלאה מפה לפה. גברים ונשים ישובים זה לצד זה.
קבוצת זמרים ונגנים מנהלים את השירה בציבור. כולם יודעים את המילים.
אחר כך מדבר הכומר על אהבה ורחמים ומקשר את דבריו לאירועים שקורים בעולם והקהל יושב ומקשיב לו בקשב רב ואחר כך עומד ומתפלל.
יש משהו שמח במיסה הזו. איזבל היא אשה מאמינה. היא טוענת שלא תוכל להתחתן עם איש שאיננו מאמין באלוהים. ומדי פעם עיניה דומעות.
לקראת סיומה של המיסה לוחצים הנוכחים ידיים לאלה הישובים לידם.
בצאתנו הרהרתי ביני לביני האם בית הכנסת הוא מקום התכנסות והכנסייה היא מקום שהנוצרים מתייחסים אליו ביראה? מה עדיף על מה? שיחת חולין של נשים בעת התפילה או קהל מעורב שמתנהג למופת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה