פרק שביעי
יום שני 04 אוקטובר 2004
הפורטוגלים לא ניחנו בחריצות רבה מדי, כך מעידים חברי המקומיים.מחר החמישה באוקטובר, היום בו הפכה פורטוגל לרפובליקה. לא מדובר ביום העצמאות, אך זו בהחלט סיבה למסיבה. היות והשנה חל החמישה בחודש ביום ג', החליט הנשיא להעניק לכולם יום חופש נוסף. הספריות והאוניברסיטאות סגורות והאנשים כולם מהלכים להם ביום הקיצי הנפלא הזה ברחובות ליסבון ונהנים מיום חופש במדינה שיש לה בעיות כלכליות קשות ובעיות רבות אחרות שעדיין לא באו על פתרונן.
מערכת החינוך כאן מתמודדת בקשיים מסוג אחר. מידי שנה המורים אינם יודעים היכן ילמדו בשנה הבאה. לעיתים מתחילה לה שנת הלימודים והמורה עדיין איננו יודע היכן ילמד. עליו להיכנס לאינטרנט, למצוא את שמו או את תעודת הזהות שלו ולברר האם עליו ללמד במקום מגוריו, או יהא עליו לנסוע 100 ק"מ ואף יותר לבית הספר. סרבול מוזר שהושרש בתוך התרבות של משרד החינוך כאן והשנה הגיע לכלל קטסטרופה אמיתית.
חברותי המורות מספרות שחוו על בשרן מעברים מבית ספר אחד למשנהו ונדרשו לנסוע למרחקים שלא יעלו על דעתם של מורים בישראל.
איזבל חברתי אשר גרה בדרום פורטוגל קיבלה, בתום לימודיה, עבודה בצפון הרחוק. הדבר דרש ממנה לשכור דירה בצפון ולהעתיק את מקום מגוריה. ישנם מקרים לא מעטים של זוגות נשואים שהבעל או האשה, או שניהם, עוסקים בהוראה ולא אחת נאלצים לקבל עבודה במקום מרוחק ומתראים זה עם זה מידי פעם בסופי שבוע....
בתחילת ספטמבר 50.000 מורים לא ידעו היכן ילמדו השנה. מערכת האינטרנט קרסה ושרת החינוך החליטה לעדכן את הרישומים באופן ידני. ישנם בתי ספר שטרם נפתחו כי בחלקם חסרים לא מעט מורים. והנה עתה, כמעט שבוע מראשית אוקטובר ועדיין מדדה לה מערכת החינוך בסבך שאין לו מוצא.
חבר מישראל שספרתי לו שהפורטוגלים מתקשים לישון בלילה, תוהה מהי הסיבה לכך.הטלוויזיה מספרת שכ- 50% מן הפורטוגלים סובלים מבעיות שינה ונוטלים כדורי שינה.
החיים כאן אינם קלים למרבית האוכלוסייה. המצב הכלכלי גרוע למדי. אמנם אין לפורטוגלים דאגות הכרוכות בביטחון אישי או מדיני. הם חדלו להיות מעורבים בקרבות ומלחמות, אבל מסתבר שאין זה הגורם היחיד ללחץ ולמתח ואנשים הם אנשים בכל מקום וגם כאן מתנהלים להם בני אדם הנושאים עמם אכזבות ומרירות לגורלם המר.
ובכן, יום חג בליסבון, כולם חופשיים מיום עבודה. המוני אדם במרכז המסחרי היפיפה שבתחנת הרכבת אוריינט אותה תכנן האדריכל הספרדי סנטיאגו קלאטראבה, מסתובבים בין החנויות, מספר המודדים עולה על מספר הקונים. בשעה שתים עשרה ורבע כמעט שאין כבר מקום ישיבה באגף המסעדות הענק של הקניון הזה. (הנה לינק לקניון היפה הזה שאנשי בטחון המצויים בו אינם מרשים לצלמו...) אני נפעמת, כל פעם מחדש, מתרבות האוכל של הפורטוגלים. בישראל ממש לא מכירים תרבות אוכל או במנהג של הפסקת צהרים סדירה הכוללת את כלל העובדים במדינה. כאן, בפורטוגל, כולם הולכים לאכול, כי בלי אוכל אי אפשר לעבוד. ולוואי והאוכל היה משפר את איכות העבודה. אנשים חוזרים מהפסקת הצהרים לאחר שמילאו את כרסם בארוחות כבדות ולגמו כמה כוסות יין. את שארית יום העבודה הם מנהלים בחוסר יעילות ובערנות מוטלת בספק.
יום שני 04 אוקטובר 2004
הפורטוגלים לא ניחנו בחריצות רבה מדי, כך מעידים חברי המקומיים.מחר החמישה באוקטובר, היום בו הפכה פורטוגל לרפובליקה. לא מדובר ביום העצמאות, אך זו בהחלט סיבה למסיבה. היות והשנה חל החמישה בחודש ביום ג', החליט הנשיא להעניק לכולם יום חופש נוסף. הספריות והאוניברסיטאות סגורות והאנשים כולם מהלכים להם ביום הקיצי הנפלא הזה ברחובות ליסבון ונהנים מיום חופש במדינה שיש לה בעיות כלכליות קשות ובעיות רבות אחרות שעדיין לא באו על פתרונן.
מערכת החינוך כאן מתמודדת בקשיים מסוג אחר. מידי שנה המורים אינם יודעים היכן ילמדו בשנה הבאה. לעיתים מתחילה לה שנת הלימודים והמורה עדיין איננו יודע היכן ילמד. עליו להיכנס לאינטרנט, למצוא את שמו או את תעודת הזהות שלו ולברר האם עליו ללמד במקום מגוריו, או יהא עליו לנסוע 100 ק"מ ואף יותר לבית הספר. סרבול מוזר שהושרש בתוך התרבות של משרד החינוך כאן והשנה הגיע לכלל קטסטרופה אמיתית.
חברותי המורות מספרות שחוו על בשרן מעברים מבית ספר אחד למשנהו ונדרשו לנסוע למרחקים שלא יעלו על דעתם של מורים בישראל.
איזבל חברתי אשר גרה בדרום פורטוגל קיבלה, בתום לימודיה, עבודה בצפון הרחוק. הדבר דרש ממנה לשכור דירה בצפון ולהעתיק את מקום מגוריה. ישנם מקרים לא מעטים של זוגות נשואים שהבעל או האשה, או שניהם, עוסקים בהוראה ולא אחת נאלצים לקבל עבודה במקום מרוחק ומתראים זה עם זה מידי פעם בסופי שבוע....
בתחילת ספטמבר 50.000 מורים לא ידעו היכן ילמדו השנה. מערכת האינטרנט קרסה ושרת החינוך החליטה לעדכן את הרישומים באופן ידני. ישנם בתי ספר שטרם נפתחו כי בחלקם חסרים לא מעט מורים. והנה עתה, כמעט שבוע מראשית אוקטובר ועדיין מדדה לה מערכת החינוך בסבך שאין לו מוצא.
חבר מישראל שספרתי לו שהפורטוגלים מתקשים לישון בלילה, תוהה מהי הסיבה לכך.הטלוויזיה מספרת שכ- 50% מן הפורטוגלים סובלים מבעיות שינה ונוטלים כדורי שינה.
החיים כאן אינם קלים למרבית האוכלוסייה. המצב הכלכלי גרוע למדי. אמנם אין לפורטוגלים דאגות הכרוכות בביטחון אישי או מדיני. הם חדלו להיות מעורבים בקרבות ומלחמות, אבל מסתבר שאין זה הגורם היחיד ללחץ ולמתח ואנשים הם אנשים בכל מקום וגם כאן מתנהלים להם בני אדם הנושאים עמם אכזבות ומרירות לגורלם המר.
ובכן, יום חג בליסבון, כולם חופשיים מיום עבודה. המוני אדם במרכז המסחרי היפיפה שבתחנת הרכבת אוריינט אותה תכנן האדריכל הספרדי סנטיאגו קלאטראבה, מסתובבים בין החנויות, מספר המודדים עולה על מספר הקונים. בשעה שתים עשרה ורבע כמעט שאין כבר מקום ישיבה באגף המסעדות הענק של הקניון הזה. (הנה לינק לקניון היפה הזה שאנשי בטחון המצויים בו אינם מרשים לצלמו...) אני נפעמת, כל פעם מחדש, מתרבות האוכל של הפורטוגלים. בישראל ממש לא מכירים תרבות אוכל או במנהג של הפסקת צהרים סדירה הכוללת את כלל העובדים במדינה. כאן, בפורטוגל, כולם הולכים לאכול, כי בלי אוכל אי אפשר לעבוד. ולוואי והאוכל היה משפר את איכות העבודה. אנשים חוזרים מהפסקת הצהרים לאחר שמילאו את כרסם בארוחות כבדות ולגמו כמה כוסות יין. את שארית יום העבודה הם מנהלים בחוסר יעילות ובערנות מוטלת בספק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה