יום ראשון, 23 בנובמבר 2008
כנס בינלאומי - פרננדו פסואה
סיכום דברים מהכנס הבינלאומי
פסואה כפרדיגמה ותופעת ההטרונימיה: גישה משווה
The Pessoa Paradigm and the Phenomenon of Heteronomy – a colloquium in the Hebrew University, Jerusalem
השבוע ביליתי יומיים ארוכים ונפלאים בכנס בינלאומי אודות המשורר פרננדו פסואה. מספר המשתתפים היה דל מאוד, ולצערי ולצערם של חברי הישראלים מספר המרצים מן האוניברסיטה שמצאו לנכון להיות נוכחים לאורך כל הכנס היה קטן באופן מביך.
לא די בהצגת ה'נייר' שלך אם אינך מקשיב ל'נייר' שהכין חברך, ובעיקר אם העמית הזה משתייך לשורת המומחים הגדולים ביותר של שירת פרננדו פסואה.
איני מתימרת להיות מומחית גדולה בתורת הספרות, אך היתה לי תחושה שכמה מן הדוברים לא הצליחו להבין את משמעות המושג הטרונים בתרבות הפורטוגלית, או נכון יותר להבין את המשמעות שהעניק למילה זו המשורר הענק הזה פרננדו פסואה.
לחברי הישראלים ולי חסרו מאוד, בכנס זה, ובבית ביאליק בהשקת הספר, רמי סערי ופרנסישקו דה קוסטה ריש, שתרגמו יחדיו את ספרי השירה של פרננדו פסואה.
התרגשות גדולה אחזה בי כשנודע לי, שפרופסור אדוארדו לורנסו מגיע להשקת הספר בבית ביאליק ואחר כך לכנס בירושלים. ההכרות האישית עמו, כמו גם עם החוקרים הפורטוגלים האחרים שהגיעו לכנס, היא חוויה שאוכל לחלוק אותה רק באמצעות סיכום קצר של הדברים שאמרו במעמד הרשמי. את השיחות הפרטיות שניהלנו אשאיר לשיחה בעל פה עם חברים ומכרים כאן בישראל ושם בפורטוגל.
החוקרים האחרים שהגיעו: ד"ר ז'וזה בלנקו שעמד בראש קרן גלבנקיאן בליסבון ואשר השיק לאחרונה את ספרו המכיל את כל הביבליוגרפיה שנכתבה אודות פרננדו פסואה.
ריצ'רד זניט, המתרגם לאנגלית של פרננדו פסואה. ריצ'רד זניט הוא מומחה ידוע בשירת פסואה אשר העתיק את מגוריו מארצות הברית של אמריקה לליסבון לפני כעשרים שנה.
חוקר נוסף שהגיע לכנס הוא פרופסור פרננדו קברל מרטינש, אשר דבריו זרקו אור על יצירת פסואה שנכתבה באנגלית.
האחרון סיפר שלפני כמה שבועות קיבל מחבר את ספרו של פרננדו פסואה – ספר האי נחת, בהוצאה סינית, בשפה הסינית, מעוטר בציורים ובתמונות שהסינים הדביקו לטקסט.
הנה הכריכה של הספר בסינית ותמונה עם פרופסור פרננדו קברל מרטינש.
דברים שאמר פרופסור אדוארדו לורנסו
Eduardo Lourenço – Mythology of Heteronomy
יושב הראש של המושב הראשון הציג את אדוארדו לורנסו כסופר בעל שם. אדוארדו לורנסו אמר שהוא צריך היה להגיע לירושלים על מנת שיקרה לו הנס הזה שיכנו אותו בתואר שרצה כל חייו להיקרא בו – סופר. כאשר בכל מקום הוא נקרא "כותב מסות" – Essayist . 50 שנה חוקר לורנסו את פסואה.
פרננדו פסואה הוא זה שהמציא את המושג "הטרונים". – האני הוא האחר – Le moi est un autre
ארתור רמבו Rimbaud הצרפתי דיבר אף הוא על כך.
פסואה הוא זה שיצר את המיתולוגיה של ההטרו נימים. כידוע, מכלול יצירתו התפרסם רק לאחר מותו. בחייו פרסם ספר שירה אחד בפורטוגלית שכותרתו היא "מסר" ושירים רבים אחרים שלו ושל ההטרו נימים שיצר, בעיתונים ובכתבי עת שבחלק מהם היה אחד מן העורכים. ("אורפאו", למשל Orpheu ).
הדור הראשון שפגש את היוצר המוזר הזה התקשה להבינו ולעכלו...
כידוע, את לידת ההטרו נימים מתאר פרננדו פסואה בעצמו במכתב שכתב לחברו, אדולפו קסאיס מונטיירו, וגם המכתב הזה, לדעת לורנסו, יכול להיקרא כפיקציה.
כשפרננדו פסואה אומר שיש לו שמות רבים הוא למעשה אומר ש"אין לנו שם". בענין זה הוא הקדים את הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו שהתייחס לנושא השמות בספרו "כל השמות".
לא מדובר אצל פסואה בתופעה של "כפיל" או "כפילות", במונחים פסיכולוגיים. פסואה מודע ליצירה שלו ועל כן התופעה הזו של ריבוי ישויות אינו יכול להחשב כתופעה פתולוגית.
במכתב ההטרו נימים המופיעים אינם בני אדם במובן המלא של המילה. הם למעשה הופעת טקסטים.
יש כמה קוריוזים מענינים הנוגעים לענין לידתם. אלברטו קאירו "נולד" לאחר שהטקסטים נולדו והוא המורה של כולם.
ריקרדו ריש נולד שנה לפני פסואה ומת שנה לאחר מותו של ממציאו.
לדעת אדוארדו לורנסו יש לקרוא כל טקסט של פסואה כמו היה זה טקסט של מישהו אנונימי. פסואה עצמו חי בדרמה שלו עם ההטרו נימים.
בעולם הספרותי התקבל פסואה גם כן באופן מוזר, התיחסו אליו כאל "מכונה ספרותית": הוא המינוטאור, הוא גם אריאדנה, שנותן את החוט על מנת לצאת מן הלבירינט הזה.
תופעת המצאת דמויות אופייני לילדים כולם והוא חלק מהתפתחות של רוב הילדים.
כל תרבות המערב היתה אחוזה בתרבות הטרו נימית – הנושאים הגדולים היו במשבר. הנושא של "האדם" – האדם שנותן משמעות לעולם, הפילוסופיה של דקרט – האדם הוא העיקר, הוא המרכז.
פסואה נולד לתוך התרבות הזו של הספרות והתפיסה של האדם כמרכז העולם, של התרבות הסימבולית, של תרבות הפנטזיה.
בספר האי נחת - The book of disquietude, Livro de Desassossego כותב פסואה "אני חולם, כולי חלום". לחיות בחלום, במרחב שאיננו מרחב, בזמן שאיננו זמן – זה פסואה.
ההטרו נימים עושים רושם לעיתים שהם מציאותיים יותר ממנו עצמו.
לעולם לא נוכל לדעת באמת מה ואיך הוליד את ההטרו נימים והתופעה הזו של פסואה בעולם הספרות כמוה כרצון לגעת ב"אמת", וכפי שהיוונים אמרו "האדם לא יכול לגעת באמת מבלי למות".....
המפגש עם יצירתו של וולט ויטמן, מי שאמר שמה שקיים זו רק המציאות, "הדיאלוג" הזה שקיים פסואה עם ויטמן היא שהולידה את ההטרו נימים.
אלורו דה קאמפוש הוא הקרוב ביותר לויטמן. ריש מדבר על כך שאין שום דבר – nada.
לורנסו העיר על כך שהשיר הראשון של כל אחד מההטרו נימים הוא שיר מאוד חיובי. אט אט הם משתנים והופכים למלנכוליים.
לורנסו סיפר שהכיר את קירקגור וקפקא באותה תקופה בחייו, בהיותו סטודנט וזו היתה קטסטרופה עבורו.
שניהם, קירקגור וקפקא מצויים בתוך הרפלקציה על המציאות, זו שאינה ניתנת לנגיעה. אנחנו נוגעים ב"צל" של עצמנו או ב"צילם" של הדברים סביבנו.
פסואה כפרדיגמה ותופעת ההטרונימיה: גישה משווה
The Pessoa Paradigm and the Phenomenon of Heteronomy – a colloquium in the Hebrew University, Jerusalem
השבוע ביליתי יומיים ארוכים ונפלאים בכנס בינלאומי אודות המשורר פרננדו פסואה. מספר המשתתפים היה דל מאוד, ולצערי ולצערם של חברי הישראלים מספר המרצים מן האוניברסיטה שמצאו לנכון להיות נוכחים לאורך כל הכנס היה קטן באופן מביך.
לא די בהצגת ה'נייר' שלך אם אינך מקשיב ל'נייר' שהכין חברך, ובעיקר אם העמית הזה משתייך לשורת המומחים הגדולים ביותר של שירת פרננדו פסואה.
איני מתימרת להיות מומחית גדולה בתורת הספרות, אך היתה לי תחושה שכמה מן הדוברים לא הצליחו להבין את משמעות המושג הטרונים בתרבות הפורטוגלית, או נכון יותר להבין את המשמעות שהעניק למילה זו המשורר הענק הזה פרננדו פסואה.
לחברי הישראלים ולי חסרו מאוד, בכנס זה, ובבית ביאליק בהשקת הספר, רמי סערי ופרנסישקו דה קוסטה ריש, שתרגמו יחדיו את ספרי השירה של פרננדו פסואה.
התרגשות גדולה אחזה בי כשנודע לי, שפרופסור אדוארדו לורנסו מגיע להשקת הספר בבית ביאליק ואחר כך לכנס בירושלים. ההכרות האישית עמו, כמו גם עם החוקרים הפורטוגלים האחרים שהגיעו לכנס, היא חוויה שאוכל לחלוק אותה רק באמצעות סיכום קצר של הדברים שאמרו במעמד הרשמי. את השיחות הפרטיות שניהלנו אשאיר לשיחה בעל פה עם חברים ומכרים כאן בישראל ושם בפורטוגל.
החוקרים האחרים שהגיעו: ד"ר ז'וזה בלנקו שעמד בראש קרן גלבנקיאן בליסבון ואשר השיק לאחרונה את ספרו המכיל את כל הביבליוגרפיה שנכתבה אודות פרננדו פסואה.
ריצ'רד זניט, המתרגם לאנגלית של פרננדו פסואה. ריצ'רד זניט הוא מומחה ידוע בשירת פסואה אשר העתיק את מגוריו מארצות הברית של אמריקה לליסבון לפני כעשרים שנה.
חוקר נוסף שהגיע לכנס הוא פרופסור פרננדו קברל מרטינש, אשר דבריו זרקו אור על יצירת פסואה שנכתבה באנגלית.
האחרון סיפר שלפני כמה שבועות קיבל מחבר את ספרו של פרננדו פסואה – ספר האי נחת, בהוצאה סינית, בשפה הסינית, מעוטר בציורים ובתמונות שהסינים הדביקו לטקסט.
הנה הכריכה של הספר בסינית ותמונה עם פרופסור פרננדו קברל מרטינש.
דברים שאמר פרופסור אדוארדו לורנסו
Eduardo Lourenço – Mythology of Heteronomy
יושב הראש של המושב הראשון הציג את אדוארדו לורנסו כסופר בעל שם. אדוארדו לורנסו אמר שהוא צריך היה להגיע לירושלים על מנת שיקרה לו הנס הזה שיכנו אותו בתואר שרצה כל חייו להיקרא בו – סופר. כאשר בכל מקום הוא נקרא "כותב מסות" – Essayist . 50 שנה חוקר לורנסו את פסואה.
פרננדו פסואה הוא זה שהמציא את המושג "הטרונים". – האני הוא האחר – Le moi est un autre
ארתור רמבו Rimbaud הצרפתי דיבר אף הוא על כך.
פסואה הוא זה שיצר את המיתולוגיה של ההטרו נימים. כידוע, מכלול יצירתו התפרסם רק לאחר מותו. בחייו פרסם ספר שירה אחד בפורטוגלית שכותרתו היא "מסר" ושירים רבים אחרים שלו ושל ההטרו נימים שיצר, בעיתונים ובכתבי עת שבחלק מהם היה אחד מן העורכים. ("אורפאו", למשל Orpheu ).
הדור הראשון שפגש את היוצר המוזר הזה התקשה להבינו ולעכלו...
כידוע, את לידת ההטרו נימים מתאר פרננדו פסואה בעצמו במכתב שכתב לחברו, אדולפו קסאיס מונטיירו, וגם המכתב הזה, לדעת לורנסו, יכול להיקרא כפיקציה.
כשפרננדו פסואה אומר שיש לו שמות רבים הוא למעשה אומר ש"אין לנו שם". בענין זה הוא הקדים את הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו שהתייחס לנושא השמות בספרו "כל השמות".
לא מדובר אצל פסואה בתופעה של "כפיל" או "כפילות", במונחים פסיכולוגיים. פסואה מודע ליצירה שלו ועל כן התופעה הזו של ריבוי ישויות אינו יכול להחשב כתופעה פתולוגית.
במכתב ההטרו נימים המופיעים אינם בני אדם במובן המלא של המילה. הם למעשה הופעת טקסטים.
יש כמה קוריוזים מענינים הנוגעים לענין לידתם. אלברטו קאירו "נולד" לאחר שהטקסטים נולדו והוא המורה של כולם.
ריקרדו ריש נולד שנה לפני פסואה ומת שנה לאחר מותו של ממציאו.
לדעת אדוארדו לורנסו יש לקרוא כל טקסט של פסואה כמו היה זה טקסט של מישהו אנונימי. פסואה עצמו חי בדרמה שלו עם ההטרו נימים.
בעולם הספרותי התקבל פסואה גם כן באופן מוזר, התיחסו אליו כאל "מכונה ספרותית": הוא המינוטאור, הוא גם אריאדנה, שנותן את החוט על מנת לצאת מן הלבירינט הזה.
תופעת המצאת דמויות אופייני לילדים כולם והוא חלק מהתפתחות של רוב הילדים.
כל תרבות המערב היתה אחוזה בתרבות הטרו נימית – הנושאים הגדולים היו במשבר. הנושא של "האדם" – האדם שנותן משמעות לעולם, הפילוסופיה של דקרט – האדם הוא העיקר, הוא המרכז.
פסואה נולד לתוך התרבות הזו של הספרות והתפיסה של האדם כמרכז העולם, של התרבות הסימבולית, של תרבות הפנטזיה.
בספר האי נחת - The book of disquietude, Livro de Desassossego כותב פסואה "אני חולם, כולי חלום". לחיות בחלום, במרחב שאיננו מרחב, בזמן שאיננו זמן – זה פסואה.
ההטרו נימים עושים רושם לעיתים שהם מציאותיים יותר ממנו עצמו.
לעולם לא נוכל לדעת באמת מה ואיך הוליד את ההטרו נימים והתופעה הזו של פסואה בעולם הספרות כמוה כרצון לגעת ב"אמת", וכפי שהיוונים אמרו "האדם לא יכול לגעת באמת מבלי למות".....
המפגש עם יצירתו של וולט ויטמן, מי שאמר שמה שקיים זו רק המציאות, "הדיאלוג" הזה שקיים פסואה עם ויטמן היא שהולידה את ההטרו נימים.
אלורו דה קאמפוש הוא הקרוב ביותר לויטמן. ריש מדבר על כך שאין שום דבר – nada.
לורנסו העיר על כך שהשיר הראשון של כל אחד מההטרו נימים הוא שיר מאוד חיובי. אט אט הם משתנים והופכים למלנכוליים.
לורנסו סיפר שהכיר את קירקגור וקפקא באותה תקופה בחייו, בהיותו סטודנט וזו היתה קטסטרופה עבורו.
שניהם, קירקגור וקפקא מצויים בתוך הרפלקציה על המציאות, זו שאינה ניתנת לנגיעה. אנחנו נוגעים ב"צל" של עצמנו או ב"צילם" של הדברים סביבנו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
