סאראמאגו וריקרדו ריש - משחק בין בדיה למציאות
De Saramago a Ricardo Reis - Um Jogo de Ficção e Realidade
De Saramago a Ricardo Reis - Um Jogo de Ficção e Realidade
Beit Bialik, a Embaixada de Portugal e a Editora Carmel
têm o prazer de convidar para o sarau
Fernando Pessoa na Beit Bialik
Por ocasião da publicação do livro
“Na Coluna Firme” - Poesia, Ricardo Reis
Tradução / Rami Saari e Francisco da Costa Reis
(Editora Carmel)
Saudações:
Josefina Reis Carvalho / Embaixadora de Portugal em Israel
Ayelet Bitan Shlonsky / Directora, Beit Bialik
Participantes:
Prof. Eduardo Lourenço / Sobre a Poesia de Fernando Pessoa
Miriam Ringel / De Saramago a Ricardo Reis – Um Jogo de
Ficção e Realidade
Leitura de poemas:
Amir Or, Ruth Almog, Eran Bar-Gil, Shai Dotan, Raquel Chalfi
Música:
“Phoenix” Ensemble / Cantares de Amor Luso-Brasileiros
Directora Musical: Myrna Herzog
Apresentação: Keren Koch
Fernando Pessoa na Beit Bialik
Por ocasião da publicação do livro
“Na Coluna Firme” - Poesia, Ricardo Reis
Tradução / Rami Saari e Francisco da Costa Reis
(Editora Carmel)
Saudações:
Josefina Reis Carvalho / Embaixadora de Portugal em Israel
Ayelet Bitan Shlonsky / Directora, Beit Bialik
Participantes:
Prof. Eduardo Lourenço / Sobre a Poesia de Fernando Pessoa
Miriam Ringel / De Saramago a Ricardo Reis – Um Jogo de
Ficção e Realidade
Leitura de poemas:
Amir Or, Ruth Almog, Eran Bar-Gil, Shai Dotan, Raquel Chalfi
Música:
“Phoenix” Ensemble / Cantares de Amor Luso-Brasileiros
Directora Musical: Myrna Herzog
Apresentação: Keren Koch
מרים רינגל
הרומן שכתב ז'וזה סאראמאגו בשם "שנת מותו של ריקרדו ריש" התפרסם בשנת 1984.
הקריאה בספר הזה כמוה ככניסה ללבירינת.... מין גן שבילים מתפצלים שאתה חפץ לבקר בהם ולמעשה אינך רוצה לצאת מן הגן הזה, כי כל שביל מוביל לשביל אחר ותקצר היריעה והדקות שהוקצבו לי על מנת שאוכל להתייחס לחלק מן השבילים הללו... ובכל זאת, אדבר בקצרה על המשחק בבדיה ומציאות שעורך סאראמאגו בספר זה.
בראיון עמו מספר סאראמאגו שבגיל 17, בספרית בית הספר המקצועי בו למד מצא עותק של כתב העט "אתנה" בו הופיעו מספר אודות בחתימתו של ריקרדו ריש. הוא נותר נפעם מיופים של השירים. באותה עת חשב שריקרדו ריש הוא דמות מציאותית, הוא לא ידע מאומה אודות ההטרו נימים ופחות מכך אודות פרננדו פסואה עצמו.
ריקרדו ריש הוא המשורר שמעיד על עצמו ש"חכם הוא מי שמסתפק במחזה העולם". ריש הוא המשורר המשכיל ביותר מבין ההטרו נימים: רופא, יודע לטינית, ניאו קלאסי בסגנון כתיבתו, מי שאדיש לכל ענין ודבר וחי בחוסר ענין את הטרגדיות של העולם.
הגיוני היה שיהיה זה המשורר עמו אמור היה סאראמאגו לא להזדהות כלל וכלל ובכל זאת הוא הופך להיות דמות ראשית בספרו. סאראמאגו אומר שהספר "שנת מותו של ריקרדו ריש" נכתב בדיוק על מנת להראות לריקרדו ריש את מחזה העולם, ולשאול אותו אם הוא ממשיך לחשוב שחכם הוא זה שמסתפק בהרהור אודות העולם...
אתן כאן דוגמא אחת לענין זה מן הרומן.
ריקרדו ריש חוזר מתצפית על אניות המלחמה שעל אחת מהן נמצא אחיה של לידיה. ב- 8 בספטמבר 1936אכן התרחש מה שנקרא בהיסטוריה הפורטוגלית בשם A Revolta dos Marinheiros ,"מרד הימאים" נגד שלטונו של סאלאזאר, אף כי המרד לא צלח שכן היו לממשל ידיעות מוקדמות אודותיו. הספינה "אפונסו דה אלבוקרק" מופצצת ושנים עשר ממלחיה נהרגים. בדיעבד מסתבר שהאח של לידיה בין המתים. ריקרדו ריש חוזר לביתו נסער, נשכב על המיטה, וכך נאמר שם: ע' 335 (שלוש מאות שלושים וחמישה), בתרגומה של מרים טבעון:
"הוא הליט את עיניו בזרועו כדי שיוכל לבכות כאוות נפשו, דמעות אוויליות, שהרי המרד הזה לא היה שלו. חכם הוא מי שמסתפק במחזה העולם, אומַר זאת ואשוב ואומַר, מה אכפת כל זה למי שלא איכפת לו עוד מי מפסיד ומי מנצח"...
הספר נפתח בעובדה מציאותית אחת – פרננדו פסואה מת ב- 30 לנובמבר 1935.
אלורו דה קאמפוש, ההטרונים, משגר מברק לריקרדו ריש, שנמצא בגלות בברזיל כבר 16 שנה בשל היותו פרו מלוכני, ומודיע לו על מות פסואה – זוהי בדיה
וריקרדו ריש מגיע לליסבון – אף זו בדיה
סאראמאגו נותן המשכיות לחיים לדמות ללא עתיד, שבקושי היה לה עבר שטחי. הגיבור ברומן זה הוא יצור בדיוני, שהוא השראה מדמות בדיוניות אחרת. הגיבור של סאראמאגו הוא חלק מישות שכבר קיימת בספרות, תוצר של הדמיון המפותח של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה. ריקרדו ריש של סאראמאגו הוא דמות של נפש פועלת. הסופר צריך על כן לשכנע את הקורא שיש אמת כפולה לדמות הבדויה הזו.
מענין שמכל היצירות של סאראמאגו שחלקן עסק באירועים היסטוריים כמו: בניית המנזר במאפרה, סיפור המצור על ליסבון, חייו של ישו, הרומן "שנת מותו" יש בו יותר פרטים היסטוריים מכל רומן אחר והוא גם המבדה המענין ביותר שיצר סופר זה.
סאראמאגו בוחר למקם את הסיפור בסיומה של שנת 1935 ולאורכה של 1936 – שנה הרת אירועים באירופה ובפורטוגל – פרנקו ומלחמת האזרחים בספרד, מוסולוני באיטליה, היטלר בגרמניה, מרד הימאים הפורטוגלים, הדיקטטורה של סאלאזאר ו"המדינה החדשה" ה- ESTADO NOVO שנמשכה מ-שנת 1926 עד 25 באפריל 1974, עם מהפכת הפרחים.
סאראמאגו נוהג לכתוב לצד כל ספר במחברת שחורה מחשבות, רעיונות ופרטים שמסייעים לו בכתיבת הרומן.
ב"שנת מותו" לא הסתפק סאראמאגו רק במחברת השחורה. הוא נטל לעצמו יומן שנה של השנה בה כתב את הספר. מחק והתאים את הימים המדויקים כפי שהופיעו בשנת 1936, קרא בעיתונות של אותה עת והעתיק לעצמו את האירועים השונים ואחר כך השחיל אותם בחוכמה רבה לתוך הסיפור שבנה.
במהלך הספר נערכים מפגשים בדיוניים בין פרננדו פסואה לריקרדו ריש וכך יש לנו שרשרת של מעשה בדיון. פסואה בדה את ריש וסאראמאגו. בדה את הסיפור ואז השאלה הנשאלת היא כבר "מי בודה את מי, פסואה את ריש או ריש את פסואה ואולי ס. את שניהם?"
כשריקרדו ריש מגיע לליסבון נותרים לפסואה 8 חודשים לחיות לאחר המוות....יש כאן משחק ברעיון של 9 ירחי לידה מול 9 ירחים שלאחר המוות.
פסואה המת החי הוא רואה ואינו נראה. רק ריש רואה אותו ולעיתים הוא גם מראה עצמו בפני אחרים, הכל על פי רצונו.
המפגשים הללו, הנערכים במקומות שונים: בחדר המלון בו שוכב ריש עם לידיה החדרנית, בגינה או ברחוב בליסבון, בבית קפה או בבית ששכר ריש, מאפשרים לפסואה ולסאראמאגו ללגלג על ריקרדו ריש.
שמה של החדרנית בבית המלון בו שוכן ריש הוא לידיה, כשצריכה היתה להיקרא בשם "מריה" כמו רוב החדרניות, כי לידיה הוא שם מיתולוגי, פואטי, ...לידיה החדרנית היא בת 30, רווקה, גוף חטוב למדי, פורטוגזית חומת שיער קלאסית... היא אשה ששתי רגליה על הקרקע, ויש לה דעות פוליטיות מנוגדות לחלוטין לאלה של ריש, (עד כמה שאלה אכן קיימות אצל האיש הזה). היא תוהה לקראת סיומו של הרומן מה היא עושה אתו כשאחיה הימאי הקומוניסט מת על קידוש האידיאלים שלו, המנוגדים לחלוטין לאלה של ריש, שרואה את העולם ממרחק של זמן... לידיה באמת מתאהבת בריש, בעוד הוא כדרכו מתאהב באשה הבלתי מושגת, מארסנדה הנערה מקואימברה שהיא בתו של נוטריון, נערה בתולה תמימה שיש לה מום ביד השמאלית, זו היד שמושיטים לענידת הטבעת בטקס הנישואין – גם היא תהיה בלתי מושגת ותישאר דמות אידיאלית שמקומה באודות.
כשאנחנו מביטים בעמוד בספריו של סאראמאגו אין לפנינו סימני פיסוק מקובלים. ס. מסתפק בפסיק ונקודה. ודאי שאיננו מצטט באמצעות הסימנים המקובלים של ציטוט. והנה הוא מצליח להשחיל שורות רבות מתוך השירה של רייש בתוך הטקסט, בעיקר בתוך הדיאלוגים ההזויים שמנהלים פסואה החי המת וריקארדו רייש שאף ימיו על פני האדמה ספורים הם. דומני שרק הקורא בעל האוזן המוסיקלית, או מי שמכיר את מכלול היצירה של פסואה, יכול להבחין שיש כאן שירה. עתה כשלפנינו ספר השירים של רייש, בתרגומם הנפלא של רמי סערי ופרנסישקו דה קוסטה רייש, יקל על כל קורא להכיר בשורות השירה בטקסט הפרוזה של ס.
אדגים את הדבר באמצעות דיאלוג אחד מתוך הרומן, הדן בשאלה של בדיה ומציאות:
עמ' 94,תשעים וארבעה בספר "שנת מותו של ריקארדו ריש" בתרגומה של מרים טבעון, הוצאת הספריה החדשה:
"הוא עצם לכמה שניות את עיניו...
הרומן שכתב ז'וזה סאראמאגו בשם "שנת מותו של ריקרדו ריש" התפרסם בשנת 1984.
הקריאה בספר הזה כמוה ככניסה ללבירינת.... מין גן שבילים מתפצלים שאתה חפץ לבקר בהם ולמעשה אינך רוצה לצאת מן הגן הזה, כי כל שביל מוביל לשביל אחר ותקצר היריעה והדקות שהוקצבו לי על מנת שאוכל להתייחס לחלק מן השבילים הללו... ובכל זאת, אדבר בקצרה על המשחק בבדיה ומציאות שעורך סאראמאגו בספר זה.
בראיון עמו מספר סאראמאגו שבגיל 17, בספרית בית הספר המקצועי בו למד מצא עותק של כתב העט "אתנה" בו הופיעו מספר אודות בחתימתו של ריקרדו ריש. הוא נותר נפעם מיופים של השירים. באותה עת חשב שריקרדו ריש הוא דמות מציאותית, הוא לא ידע מאומה אודות ההטרו נימים ופחות מכך אודות פרננדו פסואה עצמו.
ריקרדו ריש הוא המשורר שמעיד על עצמו ש"חכם הוא מי שמסתפק במחזה העולם". ריש הוא המשורר המשכיל ביותר מבין ההטרו נימים: רופא, יודע לטינית, ניאו קלאסי בסגנון כתיבתו, מי שאדיש לכל ענין ודבר וחי בחוסר ענין את הטרגדיות של העולם.
הגיוני היה שיהיה זה המשורר עמו אמור היה סאראמאגו לא להזדהות כלל וכלל ובכל זאת הוא הופך להיות דמות ראשית בספרו. סאראמאגו אומר שהספר "שנת מותו של ריקרדו ריש" נכתב בדיוק על מנת להראות לריקרדו ריש את מחזה העולם, ולשאול אותו אם הוא ממשיך לחשוב שחכם הוא זה שמסתפק בהרהור אודות העולם...
אתן כאן דוגמא אחת לענין זה מן הרומן.
ריקרדו ריש חוזר מתצפית על אניות המלחמה שעל אחת מהן נמצא אחיה של לידיה. ב- 8 בספטמבר 1936אכן התרחש מה שנקרא בהיסטוריה הפורטוגלית בשם A Revolta dos Marinheiros ,"מרד הימאים" נגד שלטונו של סאלאזאר, אף כי המרד לא צלח שכן היו לממשל ידיעות מוקדמות אודותיו. הספינה "אפונסו דה אלבוקרק" מופצצת ושנים עשר ממלחיה נהרגים. בדיעבד מסתבר שהאח של לידיה בין המתים. ריקרדו ריש חוזר לביתו נסער, נשכב על המיטה, וכך נאמר שם: ע' 335 (שלוש מאות שלושים וחמישה), בתרגומה של מרים טבעון:
"הוא הליט את עיניו בזרועו כדי שיוכל לבכות כאוות נפשו, דמעות אוויליות, שהרי המרד הזה לא היה שלו. חכם הוא מי שמסתפק במחזה העולם, אומַר זאת ואשוב ואומַר, מה אכפת כל זה למי שלא איכפת לו עוד מי מפסיד ומי מנצח"...
הספר נפתח בעובדה מציאותית אחת – פרננדו פסואה מת ב- 30 לנובמבר 1935.
אלורו דה קאמפוש, ההטרונים, משגר מברק לריקרדו ריש, שנמצא בגלות בברזיל כבר 16 שנה בשל היותו פרו מלוכני, ומודיע לו על מות פסואה – זוהי בדיה
וריקרדו ריש מגיע לליסבון – אף זו בדיה
סאראמאגו נותן המשכיות לחיים לדמות ללא עתיד, שבקושי היה לה עבר שטחי. הגיבור ברומן זה הוא יצור בדיוני, שהוא השראה מדמות בדיוניות אחרת. הגיבור של סאראמאגו הוא חלק מישות שכבר קיימת בספרות, תוצר של הדמיון המפותח של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה. ריקרדו ריש של סאראמאגו הוא דמות של נפש פועלת. הסופר צריך על כן לשכנע את הקורא שיש אמת כפולה לדמות הבדויה הזו.
מענין שמכל היצירות של סאראמאגו שחלקן עסק באירועים היסטוריים כמו: בניית המנזר במאפרה, סיפור המצור על ליסבון, חייו של ישו, הרומן "שנת מותו" יש בו יותר פרטים היסטוריים מכל רומן אחר והוא גם המבדה המענין ביותר שיצר סופר זה.
סאראמאגו בוחר למקם את הסיפור בסיומה של שנת 1935 ולאורכה של 1936 – שנה הרת אירועים באירופה ובפורטוגל – פרנקו ומלחמת האזרחים בספרד, מוסולוני באיטליה, היטלר בגרמניה, מרד הימאים הפורטוגלים, הדיקטטורה של סאלאזאר ו"המדינה החדשה" ה- ESTADO NOVO שנמשכה מ-שנת 1926 עד 25 באפריל 1974, עם מהפכת הפרחים.
סאראמאגו נוהג לכתוב לצד כל ספר במחברת שחורה מחשבות, רעיונות ופרטים שמסייעים לו בכתיבת הרומן.
ב"שנת מותו" לא הסתפק סאראמאגו רק במחברת השחורה. הוא נטל לעצמו יומן שנה של השנה בה כתב את הספר. מחק והתאים את הימים המדויקים כפי שהופיעו בשנת 1936, קרא בעיתונות של אותה עת והעתיק לעצמו את האירועים השונים ואחר כך השחיל אותם בחוכמה רבה לתוך הסיפור שבנה.
במהלך הספר נערכים מפגשים בדיוניים בין פרננדו פסואה לריקרדו ריש וכך יש לנו שרשרת של מעשה בדיון. פסואה בדה את ריש וסאראמאגו. בדה את הסיפור ואז השאלה הנשאלת היא כבר "מי בודה את מי, פסואה את ריש או ריש את פסואה ואולי ס. את שניהם?"
כשריקרדו ריש מגיע לליסבון נותרים לפסואה 8 חודשים לחיות לאחר המוות....יש כאן משחק ברעיון של 9 ירחי לידה מול 9 ירחים שלאחר המוות.
פסואה המת החי הוא רואה ואינו נראה. רק ריש רואה אותו ולעיתים הוא גם מראה עצמו בפני אחרים, הכל על פי רצונו.
המפגשים הללו, הנערכים במקומות שונים: בחדר המלון בו שוכב ריש עם לידיה החדרנית, בגינה או ברחוב בליסבון, בבית קפה או בבית ששכר ריש, מאפשרים לפסואה ולסאראמאגו ללגלג על ריקרדו ריש.
שמה של החדרנית בבית המלון בו שוכן ריש הוא לידיה, כשצריכה היתה להיקרא בשם "מריה" כמו רוב החדרניות, כי לידיה הוא שם מיתולוגי, פואטי, ...לידיה החדרנית היא בת 30, רווקה, גוף חטוב למדי, פורטוגזית חומת שיער קלאסית... היא אשה ששתי רגליה על הקרקע, ויש לה דעות פוליטיות מנוגדות לחלוטין לאלה של ריש, (עד כמה שאלה אכן קיימות אצל האיש הזה). היא תוהה לקראת סיומו של הרומן מה היא עושה אתו כשאחיה הימאי הקומוניסט מת על קידוש האידיאלים שלו, המנוגדים לחלוטין לאלה של ריש, שרואה את העולם ממרחק של זמן... לידיה באמת מתאהבת בריש, בעוד הוא כדרכו מתאהב באשה הבלתי מושגת, מארסנדה הנערה מקואימברה שהיא בתו של נוטריון, נערה בתולה תמימה שיש לה מום ביד השמאלית, זו היד שמושיטים לענידת הטבעת בטקס הנישואין – גם היא תהיה בלתי מושגת ותישאר דמות אידיאלית שמקומה באודות.
כשאנחנו מביטים בעמוד בספריו של סאראמאגו אין לפנינו סימני פיסוק מקובלים. ס. מסתפק בפסיק ונקודה. ודאי שאיננו מצטט באמצעות הסימנים המקובלים של ציטוט. והנה הוא מצליח להשחיל שורות רבות מתוך השירה של רייש בתוך הטקסט, בעיקר בתוך הדיאלוגים ההזויים שמנהלים פסואה החי המת וריקארדו רייש שאף ימיו על פני האדמה ספורים הם. דומני שרק הקורא בעל האוזן המוסיקלית, או מי שמכיר את מכלול היצירה של פסואה, יכול להבחין שיש כאן שירה. עתה כשלפנינו ספר השירים של רייש, בתרגומם הנפלא של רמי סערי ופרנסישקו דה קוסטה רייש, יקל על כל קורא להכיר בשורות השירה בטקסט הפרוזה של ס.
אדגים את הדבר באמצעות דיאלוג אחד מתוך הרומן, הדן בשאלה של בדיה ומציאות:
עמ' 94,תשעים וארבעה בספר "שנת מותו של ריקארדו ריש" בתרגומה של מרים טבעון, הוצאת הספריה החדשה:
"הוא עצם לכמה שניות את עיניו...