יום שבת, 28 ביוני 2008

פרק עשירי

יום שבת, 9 באוקטובר
בבקר ממליצה פילומנה שניסע לבד לקאזה דה מתאוש והיא תצטרף אלינו בהמשך.
קאזה דה מתאוש הוא למעשה ביתו של איש אצולה שהפך את המקום למוזיאון קטן ולמקום בו מתקיימים אירועי תרבות בקיץ. אנחנו מטיילים בגנים היפים וחולפים על פני גרם המדרגות שמזכיר לי את הסיפור אודות המרקיז דה לה פרונטיירה שישב לו על המדרגות כמו משרת של הארמון, כשפילומנה הביאה אותי למקום בפעם הראשונה. בפעם ההיא התהלכנו בחצר האחוזה ולפתע שמעתי קול מוכר. קולו של המרקיז דה לה פרונטיירה שהופיע בתוכנית הטלויזיה של ברנרד פיבו, "קדירת תרבות", תוכנית שצולמה בארמון של המרקיז הזה בליסבון בשל הדיון סביב המשורר פרננדו פסואה.




גרם המדרגות עליו ישב המרקיז

המרקיז היה שרוע על גרם המדרגות ואני, כישראלית חצופה למדי, פניתי אליו ואמרתי שראיתי אותו בתוכנית של פיבו. פילומנה התפלאה כיצד הוא הגיב בשמחה ובאדיבות ואף הזמין אותנו לבקר באחוזתו כאשר נגיע לליסבון. (כמובן שכך עשינו ועל כך אפשר להקדיש פרק בפני עצמו).
פילומנה מצטרפת אלינו כשאנחנו יוצאים ממתחם הארמון הזה ואנחנו עוברים כולנו למכונית שלה והיא המכירה את הדרכים ויודעת לנהוג כאן בשטח ההררי מובילה אותנו אל אחת מפינות החמד של פורטוגל -
סאו לאונרדו דה גאלאפורה, מקום בו מתנוסס על קיר הבית הבודד שעל הגבעה שירו של מיגל טורגה. השיר נכתב במקום הגבוה הזה שפסגתו דומה לספינה וצופה על נהר הדאורו והכרמים הבנויים על טרסות מעשי ידי אדם.
הנוף עוצר נשימה.

פילומנה ואנוכי




אנחנו ממשיכים הלאה לאורך הדואורו. עוצרים מדי פעם לשמוע ספורים והסברים של פילומנה מדוע היין כאן כל כך טוב. מי היתה האשה המעניינת של המקום שהפכה לעשירה מכולם, אשה אשר קנתה אדמות כשהכרמים לא נתנו יבול טוב וכולם רצו למכור? אשה מעניינת ביותר, שהיו לה מאהבים רבים ובימים אלה מוקרנת סידרת טלויזיה המספרת את סיפור חייה.
לאחר הארוחה אנחנו מחליטים לנסוע לסוטו, הכפר של פילומנה. נוסעים דרך וילה פוקה ומגיעים לאמצע היער, מקום בו בילתה פילומנה את 12 שנות חייה הראשונות, כשאביה היה שומר היערות.



פילומנה מספרת את סיפור חייה ומכניסה אותנו לבית הנטוש שהיה בית המשפחה, מוליכה אותנו לפלג מים זעיר בו למדה לשחות ולידו אנחנו עורכות כל שנה כמעט פיקניק לילי שהיציאה ממעבה היער מתאפשרת רק לאורם של הטלפונים הניידים של כולנו....

פרק תשיעי

יום ששי, 8 באוקטובר
בכיכר אריירו אנחנו אוספים את מאיר ושרה ועולים על האוטוסטראדה A1 ומתחילים את הנסיעה צפונה. מזג האוויר מעונן ביותר ומדי פעם יורד גשם. אנחנו מגיעים לקואימברה כשהשמים מאירי פנים. מחנים את המכונית לא רחוק מהאוניברסיטה. משאירים באופטימיות רבה את המטריות בתוך המכונית וצועדים לתוך האוניברסיטה, דרך האקוודוקט המקיף אותה.
אנחנו קונים כרטיסים לסיור באוניברסיטה העתיקה הזו. אני נרגשת ביותר, שכן הסיור כולל ביקור בספריה ובאולם בה נערך הטקס להענקת תואר דוקטור של כבוד, לז'וזה סאראמאגו ב- 11 ביולי השנה.
הגשם מתחיל לרדת. תחילה בזרזיפים קלים, אחר כך במטחים כבדים. אנחנו רצים בין הטיפות ומתחילים את הסיור בספריה היפה מן המאה ה- 17 שמוארת אך ורק באור יום המבצבץ מבעד לחלונות הגבוהים. היות ויורד גשם והשמים מעוננים, בכניסה הכל חשוך מאוד בפנים ובקושי ניתן לראות דבר. כשמתרגלים לחשיכה והשמש מאירה פנים והאור חודר פנימה אפשר לראות את יופייה של הספרייה המיוחדת הזו. הספרייה עשירה בריהוט עץ עם פיתוחים וציורים עתיקים. אי אפשר שלא להתפעל מן היופי של האוניברסיטה הזו, המשרה תחושה של רצינות עמוקה.
הקפלה אף היא מעניינת, אך החלק המרגש אותי במיוחד הוא הביקור באולם שבו נערך הטקס. אני משחזרת לעצמי את פילומנה, עליזה ואנוכי בספסלים שם. את קרלוס רייש במקום שבו ישב ודיבר. את סאראמאגו העובר מאיש לאיש. התזמורת שישבה וניגנה בכניסה ועוד ועוד.


סארמאגו צועד לכיוון הספריה בה התכנסו כל הפרופסורים של האוניברסיטה לפני הטקס.







התהלוכה היוצאת מהספריה לכיוון האולם בו התקיים הטקס










סאראמאגו עובר ולוחץ ידיים לכל הפרופסורים של אוניברסיטת קואימברה

אנחנו נוסעים לאכול צהרים על שפת נהר המונדגו, במסעדה איטלקית הצפה על המים. כשאנחנו מבקשים מהמלצר הצעיר לצלם אותנו, הוא מזיז את השולחנות ומחייך אלי כאילו זוכר שאותה בקשה בקשתי לפני זמן קצר, בביקור של עליזה ושלי באותה מסעדה עצמה.
לאחר סיור קצר במידרחוב כשרוח חזקה מעיפה את העלים, שלכת של רחוב, שהיום אינו הומה אדם.
אחר הצהרים אנחנו מצפינים לוילה ריאל לביתה של חברתי פילומנה. אנחנו מגיעים ישירות לארוחת הערב הפורטוגזית שמבשלת לנו פילומנה באהבה כה רבה.