פרק רביעי
יום שבת 18 ספטמבר 2004
שבת בבוקר, הכביש ליד הבית שקט יותר ואני, כרגיל, מתעוררת די מוקדם. הספקתי לבשל משהו לעצמי ואולי גם לפילומנה שתגיע בשעות אחר הצהרים המוקדמות.
פילומנה אכן מגיעה בשעות אחר הצהרים ואנחנו יושבות יחד ונהנות מן הישיבה המשותפת הזו. אנחנו מדברות על הכל בשני קולות ובקול אחד, משלימות משפטים זו של זו. הנאה צרופה החברות הזו.
פילומנה מגיעה לליסבון כמו הכפריים שבאים העירה. הביאה לי ענבים מוילה ריאל, עגבניות מהגינה של אמא שלה, ענקיות וטעימות כמו שיכולות להיות עגבניות שמגדלים בגינה שבחצר הבית. צנצנת דבש שאבא שלה רודה ותפוחים מהכפר של ז'ואקים.
מדהים עד כמה החברות בינינו יש בה אלמנטים משפחתיים חמים.
בשעה שבע בערב אנחנו מתכוננות ליציאה להצגה. בתיאטרון סן לואיש שליד השיאדו, מועלה המחזה "הבשורה על פי ישו" , על פי ספרו של סאראמאגו. ההפקה של במאית ברזילאית.
אנחנו עוצרים בקפה בריזליירה, בית הקפה בו נהג לשבת פרננדו פסואה ושותים שם משהו לפני המחזה.
מקומות הישיבה שלנו הם ביציע העליון. בדקות הראשונות פילומנה אומרת שהיא לא תראה מאומה. אבל ברגע שהמסך עולה ועד סוף ההצגה הבנו שהמקום לא רע בכלל, באולם היפה והעתיק הזה שורר חום מחניק. האוורור התקלקל, אומר לנו אחד השומרים במקום בעת ההפסקה בין מערכה למערכה. אנחנו לא בדיוק קונים את ה"סחורה" הזו. אין שם כנראה כל אוורור. המחזה נפלא וההפקה יפיפייה.
המחזה נפתח בכניסה של להקת אנשים המביאה את ישו הצלוב אל הבמה. מניחה אותו על הרצפה והוא חולם את חלום הבעתה שלו, החלום שחוזר כל לילה על האשמה שנשא אביו בשל מותם של התינוקות בבית לחם. אשמה העוברת אליו בירושה. הסצנה הבאה יש בה פלש בק לסצנות אחרות. זהו ישו בשנות בגרותו שעוזב את הבית והולך לראות היכן הוא המקום שבו נולד וכך מתגלגל לאן שמתגלגל.
הסצנות הנפלאות הן, כמובן, אלו שבהם שוהה ישו עם מריה מגדלנה וכמובן התמונה המרשימה של אלוהים ישו והשטן על הסירה.
אנחנו מוצאים שהצגה נהדרת. הפורטוגזית של הברזילאים מובנת לחלוטין ואני ממש מסוגלת לעקוב אחר כל משפט.
יום שבת 18 ספטמבר 2004
שבת בבוקר, הכביש ליד הבית שקט יותר ואני, כרגיל, מתעוררת די מוקדם. הספקתי לבשל משהו לעצמי ואולי גם לפילומנה שתגיע בשעות אחר הצהרים המוקדמות.
פילומנה אכן מגיעה בשעות אחר הצהרים ואנחנו יושבות יחד ונהנות מן הישיבה המשותפת הזו. אנחנו מדברות על הכל בשני קולות ובקול אחד, משלימות משפטים זו של זו. הנאה צרופה החברות הזו.
פילומנה מגיעה לליסבון כמו הכפריים שבאים העירה. הביאה לי ענבים מוילה ריאל, עגבניות מהגינה של אמא שלה, ענקיות וטעימות כמו שיכולות להיות עגבניות שמגדלים בגינה שבחצר הבית. צנצנת דבש שאבא שלה רודה ותפוחים מהכפר של ז'ואקים.
מדהים עד כמה החברות בינינו יש בה אלמנטים משפחתיים חמים.
בשעה שבע בערב אנחנו מתכוננות ליציאה להצגה. בתיאטרון סן לואיש שליד השיאדו, מועלה המחזה "הבשורה על פי ישו" , על פי ספרו של סאראמאגו. ההפקה של במאית ברזילאית.
אנחנו עוצרים בקפה בריזליירה, בית הקפה בו נהג לשבת פרננדו פסואה ושותים שם משהו לפני המחזה.
מקומות הישיבה שלנו הם ביציע העליון. בדקות הראשונות פילומנה אומרת שהיא לא תראה מאומה. אבל ברגע שהמסך עולה ועד סוף ההצגה הבנו שהמקום לא רע בכלל, באולם היפה והעתיק הזה שורר חום מחניק. האוורור התקלקל, אומר לנו אחד השומרים במקום בעת ההפסקה בין מערכה למערכה. אנחנו לא בדיוק קונים את ה"סחורה" הזו. אין שם כנראה כל אוורור. המחזה נפלא וההפקה יפיפייה.
המחזה נפתח בכניסה של להקת אנשים המביאה את ישו הצלוב אל הבמה. מניחה אותו על הרצפה והוא חולם את חלום הבעתה שלו, החלום שחוזר כל לילה על האשמה שנשא אביו בשל מותם של התינוקות בבית לחם. אשמה העוברת אליו בירושה. הסצנה הבאה יש בה פלש בק לסצנות אחרות. זהו ישו בשנות בגרותו שעוזב את הבית והולך לראות היכן הוא המקום שבו נולד וכך מתגלגל לאן שמתגלגל.
הסצנות הנפלאות הן, כמובן, אלו שבהם שוהה ישו עם מריה מגדלנה וכמובן התמונה המרשימה של אלוהים ישו והשטן על הסירה.
אנחנו מוצאים שהצגה נהדרת. הפורטוגזית של הברזילאים מובנת לחלוטין ואני ממש מסוגלת לעקוב אחר כל משפט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה