פרק שני
9 בספטמבר 2004
נפל בחלקי אירוע יוצא דופן בעת שהותי בליסבון. בית הכנסת עבר שיפוץ וחגג 100 שנים להיווסדו ואני מקבלת הזמנה להגיע לפתיחה. אני מגיעה לבית הכנסת בשעה 17.00 כפי שכתוב בהזמנה הרשמית. בחוץ נערכת בדיקה ביטחונית ואנשים שמתנצלים על כך. אני אומרת שאני רגילה לכך ואין זה נורא כלל וכלל.
'הכל בגלל הנשיא הפורטוגלי סמפיו, שאמור להגיע בשעה 18.00 לבית הכנסת. בית הכנסת יפה ביותר. זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בבית הכנסת על אף שאין זה ביקורי הראשון בעיר. אני מחליטה ביני לביני להגיע לבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור.
בכניסה אני פוגשת את מריה ז'ואה ומנואל שהיה נספח התרבות של פורטוגל בישראל. מריה ואני עולות לאגף הנשים. תחילה אנחנו נעצרות בקומה הראשונה ומתיישבות לנו במקום פנוי. לידי יושבת פטימה, נוצרייה מן האי סנט מיגל שבאיים האזוריים, אשר הגיעה לליסבון לכנס שנערך יומיים קודם הטקס בבית הכנסת. אנחנו משוחחות ואני אומרת לה שאהבתי את הדברים שאמרה אתמול בהרצאה המעניינת שלה אודות משפחת בן סאוד שגם הנשיא סמפיו משתייך אליה מצד אמו היהודייה.
הטקס מתחיל באיחור קל. המקום מלא מפה לפה. יהודים מן הקהילה ואורחים מישראל וממקומות אחרים.
מגיע גם השגריר הפורטוגלי לשעבר בתל אביב, קברל והשגריר הישראלי כאן, טבת.
האווירה חגיגית ביותר ויש משהו מרגש באוויר.
מוזר מעט לראות את הנשיא וכל הגויים הרבים שהתאספו כאן עם כיפות על ראשיהם. סמפיו הוא איש מאוד סימפטי וצנוע. נראה שהמעמד מרגש ומביך אותו. לאורכו של הטקס הסתובבו עשרות צלמים (אינני מגזימה!!) שלא חדלו מלצלם כל תנועה ומחוה של האיש.
9 בספטמבר 2004
נפל בחלקי אירוע יוצא דופן בעת שהותי בליסבון. בית הכנסת עבר שיפוץ וחגג 100 שנים להיווסדו ואני מקבלת הזמנה להגיע לפתיחה. אני מגיעה לבית הכנסת בשעה 17.00 כפי שכתוב בהזמנה הרשמית. בחוץ נערכת בדיקה ביטחונית ואנשים שמתנצלים על כך. אני אומרת שאני רגילה לכך ואין זה נורא כלל וכלל.
'הכל בגלל הנשיא הפורטוגלי סמפיו, שאמור להגיע בשעה 18.00 לבית הכנסת. בית הכנסת יפה ביותר. זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בבית הכנסת על אף שאין זה ביקורי הראשון בעיר. אני מחליטה ביני לביני להגיע לבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור.
בכניסה אני פוגשת את מריה ז'ואה ומנואל שהיה נספח התרבות של פורטוגל בישראל. מריה ואני עולות לאגף הנשים. תחילה אנחנו נעצרות בקומה הראשונה ומתיישבות לנו במקום פנוי. לידי יושבת פטימה, נוצרייה מן האי סנט מיגל שבאיים האזוריים, אשר הגיעה לליסבון לכנס שנערך יומיים קודם הטקס בבית הכנסת. אנחנו משוחחות ואני אומרת לה שאהבתי את הדברים שאמרה אתמול בהרצאה המעניינת שלה אודות משפחת בן סאוד שגם הנשיא סמפיו משתייך אליה מצד אמו היהודייה.
הטקס מתחיל באיחור קל. המקום מלא מפה לפה. יהודים מן הקהילה ואורחים מישראל וממקומות אחרים.
מגיע גם השגריר הפורטוגלי לשעבר בתל אביב, קברל והשגריר הישראלי כאן, טבת.
האווירה חגיגית ביותר ויש משהו מרגש באוויר.
מוזר מעט לראות את הנשיא וכל הגויים הרבים שהתאספו כאן עם כיפות על ראשיהם. סמפיו הוא איש מאוד סימפטי וצנוע. נראה שהמעמד מרגש ומביך אותו. לאורכו של הטקס הסתובבו עשרות צלמים (אינני מגזימה!!) שלא חדלו מלצלם כל תנועה ומחוה של האיש.
הרב הראשי הספרדי בישראל, עמר, הגיע לטקס. הוא האחראי על פתיחת ארון הקודש והוצאת ספרי הקודש. את תהלוכת האנשים האוחזים בספרים מלווה מקהלה של נשות ובנות הקהילה ושירתם יפה ומרגשת מאוד.
הטקס ארוך אך מכובד. דברי הרב הראשי עמר יפים ומחניפים לנשיא סמפיו ולפורטוגל. סמפיו קצר בדבריו, אבל הדברים חמים ויפים.
כשמסתיים לו הטקס אני אצה לי הביתה במטרו ובאוטובוס. מגיעה עייפה למדי. חברים מטלפנים לספר לי שראו אותי בחדשות הטלוויזיה ואני הולכת לישון בזהות פורטוגלית מושלמת....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה