פרק שלישי - המשך ההשתלמות

ומה עוד עשינו בהשתלמות?

מרים רינגל

ביום השני להשתלמות אנחנו מגיעות מוקדם לאוניברסיטה. בחצר מתקבצים כבר חלק מן המשתתפים המקבלים את פנינו בחיוך, ב"שלום" בעברית (כי למדנו אותם כמה מילים בעברית אמש וכך נעשה כל יום במהלך השבועיים של ההשתלמות).

אתמול, בטרם נפרדנו מן המשתלמים בקשנו שני מתנדבים שיספרו סיפור קצר על הצלחה בעבודתם.

ד"ר בוזה סיפר לנו סיפור מרתק. בוזה שהה כמה שנים בפרובינציה של ברזיל. שם צפה בו מורה ותיק שראה שהמורה הצעיר נתקל בבעיות משמעת קשות. בתום הצפייה  הציע לו ללמוד כמה כללים שיסייעו לו להפוך למורה טוב:

1. הכר  היטב את תלמידיך
2. נסה להבין את התלמידים
3. אל תנהל מונולוג – דאג לנהל עם התלמידים דיאלוג
4. למד כך שיהיה קשר מתמיד בין השיעורים
5. אהוב את תלמידיך על מנת שיצטרפו אליך בתהליך הלמידה
6. למד ולמד – המורה לומד מתלמידיו והתלמידים מן המורה
7. דיאלוג מתמיד – פורמאלי ולא פורמאלי

לאחר פעילויות ההכרות שבצענו עם המשתלמים אתמול, ולאחר סיפור הבוקר של בוזה, פנויה לה הדרך למעט תיאוריה בנושא 'הרחבת מושג הלמידה'. הימים הראשונים בכל השתלמות הם המתישים ביותר, כי צריך לעבור את המשוכה של ההכרות הראשונה, של מתן האמון ההדדי, של שיתוף הפעולה ההדדי, משהו שכל מורה או מרצה מכיר היטב. עתה האנשים קשובים, משתפים פעולה, שואלים שאלות.

בהמשך הבוקר, אנחנו מתייחסות להערות של המשתלמים באשר לסילבוס שחולק אמש. המשתלמים ביקשו שנעמיק דווקא בנושא הפיקוח. מסתבר לנו שבמדינה  יש פיקוח רק  "על הנייר", אך הלכה למעשה, כמעט "איש הישר בעיניו יעשה", בבתי הספר השונים. (זאת ראינו בביקור בבתי הספר). שאר הנושאים מקובלים עליהם ועל כן אנחנו ניגשות לעבודה אינטנסיבית לאורך כל היום.

בחורה צעירה בשם אסתר, המצטרפת לקורס באיחור קל מציגה את עצמה כמפקחת. בחדר נשמע רחש בלתי נעים ואנחנו מבחינות שאנשי הקבוצה מביטים באסתר במבט מזלזל. הבחורה צנומה ויפה ביותר, בעלת קול נעים וילדותי והיא מתגברת מהר מאוד על קבלת הפנים הצוננת ומציגה את עצמה ואת הציפיות שלה מן ההשתלמות. לקראת סוף ההשתלמות היא לוקחת אותנו לביקור באחד מבתי הספר שתחת פיקוחה. (חוויה קשה ומעניינת שתסופר בפרק על מוסדות החינוך).

מעגל הצמיחה:

את מעגל הצמיחה, שחברי במכון מכירים בעל פה, אני מעבירה באמצעות מחשב נייד וברקו (הפתעה נפלאה...) אולם הפעם, לאחר הצגת המעגל אנחנו מחלקות אותם לקבוצות קטנות לדיון בשאלות: באיזו תחנה אני הכי פחות מבקר? במליאה מסתבר לנו שוב ושוב כי בני אדם דומים הם זה לזה ואין זה משנה אם הם חיים באירופה, באסיה או באפריקה.

גם כאן, רוב המשתלמים אינם מבקרים הרבה בתחנות הסיפוק, הנינוחות והמחשבה על המעשה.

כשאני מציגה את המפתחות שמציעה קלרקסון (החוקרת שדיברה על מעגל הצמיחה), מתנהל דיאלוג מרתק עם המשתלמים. פליסה ואני מרגישות כי אנחנו יכולות לשהות קמעה בתחנת הסיפוק והנינוחות ומכאן להמשיך הלאה אל הימים הבאים עלינו לטובה.

אחריות, מסוגלות ומשוב בחינוך

אחד הנושאים המרתקים בהשתלמות מעין זו הוא נושא האחריות והמסוגלות שלנו כאנשי חינוך. העולם כולו עומד משתאה לנוכח האטימות שגילתה ארצות הברית של אמריקה כלפי האוכלוסייה בניו-אורלינס. כאן בדיוק המקום להבהיר שאחריות איננה אקוויוולנטית למושג אשמה אלא בדיוק: אעשה כמיטב יכולתי! התושבים באפריקה שואלים תדיר את העולם המערבי: האם באמת מישהו עושה כמיטב יכולתו על מנת לסייע להם לצאת ממצוקות חיי היומיום?

אחד מן הכלים ששרתו אותנו בהשתלמות בשנה שעברה, באי סאו טומה, וממשיכים לשרת אותנו גם כאן באנגולה הוא המשוב.  המשוב הוא כלי עבודה נפלא בהשתלמות קצרה כל כך. הוא מלמד אותנו על הלך הרוח, משמש מדד לשביעות רצון, מקור לקבלת הערות, הארות ובקשות להמשך. מדי יום, בשעות אחר הצהרים, כאשר אנחנו מכינות את היום שלמחרת, מהווים המשובים הללו ברומטר ומצפן נפלאים להמשך ההשתלמות. אנחנו עורכות דיון בינינו באיזו מידה להיצמד לתוכנית המקורית שלנו או לערוך שינויים בהתאם לדברים שאנחנו למדות מן המשובים.

משובים, רבותי, משובים

בסיומו של כל יום אנחנו מבקשות משוב מן המשתלמים. לשם כך הכנו מגוון רחב מאוד של צורות קבלת משוב. משובים בכתב כמו: כתוב עם מה נכנסת הבוקר להשתלמות ועם מה יצאת ממנה בסיומו של היום?

ציור של תרמיל ופח זבל – איזו צידה אתם לוקחים עמכם ומה אתם מעוניינים לזרוק לפח. (אגב, אחד מן המדדים שלנו להצלחת הקורס היה המשוב הזה. אנשים אמרו שאין להם מה לזרוק לפח הזבל)

משוב בעל פה: מילה לסיומו של יום, פליסה מחלקת סוכרייה לכל אחד ומבקשת לומר מילה אחת טובה.

בהמשך השבוע הראשון וגם בשבוע השני נותנים המשתלמים משוב זה לזה. העבודה בקבוצות מאפשרת מגוון של פעילויות הקשורות בתצפיות שיערכו על בתי הספר, לעבודה יצירתית בכיתה וכדומה.

המשתלמים מלאי התפעלות מן הפתיחות המאפשרת מתן משוב. העובדה שאנחנו מתייחסות מדי יום למשוב שניתן יום קודם היא למידה נוספת עבורם. זהו כלי שאפשר להשתמש בו לעבודה היומיומית עם הסטודנטים באוניברסיטה ועם התלמידים אותם ילמדו בעתיד.

שיאו של המשוב נערך יום לפני סיום הקורס כאשר המשתלמים התחלקו לקבוצות עבודה וכל קבוצה כתבה "תעודה" לקורס. בתעודה היו צריכים להתייחס להיבטים הפיזיים, ארגוניים של ההשתלמות ולהיבטים התוכניים ולרמת המנחות של הקורס. פעילות משוב זו היא המרגשת ביותר, שכן היא מעין מראה הניצבת מולנו ומשקפת את עבודתנו.

ובערבו של יום....

אנחנו חשות סיפוק גדול מן העבודה. היכולת שלנו לעבוד כצמד מאפשרת את התחושה הזו. כל אחת מכירה את החלקים החזקים שלה ושל חברתה ואנחנו מנתבות את תוכנית הקורס כך שנפיק את הטוב ביותר זו מזו ומן היחד שלנו. האנשים בקבוצה חשים בקשר הזה ומתייחסים אליו בהערכה רבה.

בערבים, בלובי של בית המלון אנחנו מנהלות שיחות מרתקות עם משתלמים שביקשו להיפגש עמנו. רובם ככולם מבקשים עצות ורעיונות כיצד ניתן לשפר את  מערכת החינוך בארצם. אנחנו שמחות לפגישות הללו הממלאות את הערבים שלנו ומסלקות את תחושת הסגירות בה אנחנו נתונות.

ורה, האשה הלבנה היחידה בקורס מזמינה אותנו לביתה לארוחת ערב. בעלה הוא אנגולי מעורב, איש נעים הליכות ונאה ביותר המספר לנו סיפורים מרתקים על מעמד האשה באנגולה. מסתבר שבארץ הזו ישנן לא מעט נשים הנשואות לשני גברים והן המחליטות עם מי תבלנה את הלילה....משהו שאנחנו מכירים מן הצד השני של המתרס.

בפעם הבאה: ביקור במוסדות החינוך (המשך הפרק השלישי).