פרק שני - אנגולה

היום הראשון להשתלמות באוניברסיטה ע"ש אוגוסטינו נטו

מרים רינגל

בבוקר יום ב' אני מתעוררת בחדרי המשקיף אל הים. מזג האוויר מעונן והראות לקויה כל כך ורצועת החוף משתלבת בקו הרקיע עד כי בקושי אפשר להבחין שמדובר בחופו של האוקיאנוס האטלנטי.

בשעה 8 בבוקר ממתינה לנו מכונית של האוניברסיטה. סאבאלו, הנהג הנפלא שילווה אותנו לכל מקום במהלך שבועיים ימים מקבל את פנינו בחיוך רחב.

המרחק מן המלון לאוניברסיטה קצר למדי, אולם זוהי שעת עומס וכלי רכב מכל הסוגים נעים בכבישים לא מודרניים. הנסיעה המתארכת מאפשרת לנו להציץ לצדי הדרך, לראות את ילדי הרחובות ב"רחצת הבוקר שלהם", באמצעות דלי מים שנשאב מ"באר" שבכיכר העיר. ילדים עזובים אחרים משחקים כדור רגל במגרש המקומי, לצידי הדרך יושבות על המדרכה נשים צעירות ולידן גיגיות מפלסטיק ובתוכן מונחת מרכולתן. כך הן יושבות כל שעות היום.

כשאנחנו יורדות מן הרכב החונה בחצר האוניברסיטה וצועדות לעבר "חדר ישראל", בו תתקיים ההשתלמות, ממתינים לנו כבר, מחוץ לחדר, גברים ונשים המביטים בנו במבט מסוקרן, מנסים לתהות מעט על קנקננו בטרם תתחיל ההשתלמות. חם מאוד בחוץ, לחות גבוהה ביותר ואיש אינו מעז להיכנס לחדר הממוזג.

במאור פנים ובחיוך רחב על השפתיים, אנחנו כמעט 'דוחפות' אותם פנימה. כשכולם מתיישבים להם על כסאות האוניברסיטה  מתחיל לו היום הראשון, שעיקרו הכרות מעמיקה ככל שאפשר: שלנו את  המשתלמים ושלהם אותנו.

סילבוס הקורס

כתרגיל ראשון, אנחנו מחלקות את סילבוס הקורס, שמטרת העל שלו היא  להכשיר מרצים באוניברסיטה המקומית, המכשירים בעצמם מורים במקצועות השונים, בבתי הספר באנגולה, על כל רמותיו.

• לתת כלים וטכניקות על מנת להעצים את המסוגלות והיכולת של המרצים.
• להנחות את המשתתפים כיצד יש להכין תוכנית עבודה מפורטת המצביעה על המשימות  אותם הם רוצים לבצע תוך שימת דגש על נושא האחריות בתהליכי הביצוע השונים.
• חיזוק היכולות הקיימות לשם צמיחה אישית ומקצועית של כל אחד מן המשתתפים.
• חיזוק עבודת צוות והבהרת היתרונות שבעבודה משותפת, המאפשרת העלאת רעיונות וסיוע הדדי כמודל אותו יעבירו המרצים לצוותי המורים עליהם הם ממונים.
• תהליכי פיקוח כפי שהם מצויים בישראל כדגם לפיקוח עתידי במערכת החינוך באנגולה.

אנחנו מבקשות מכל המשתלמים (32 במספר) לקרוא את הסילבוס ולהתייחס לשלוש שאלות:

1. מהו הנושא אותו אתם רוצים להעמיק ביותר?
2. מהו הנושא אודותיו אינכם רוצים כל העמקה?
3. האם יש נושא נוסף שאתם רוצים שנעסוק בו?

בתום הכתיבה, אנחנו אוספות את התשובות ומבטיחות להתייחס לדברים למחרת בבוקר.

תרגיל המפתחות

פליסה נוטלת את שרביט הניצוח. היא מדברת בספרדית ארגנטינאית וכולם מבינים כל מילה, וכך היא פותחת בתרגיל המפתחות הנפלא שלה, שהוא תרגיל פתיחה להכרות מוצלחת בכל קבוצה של אנשים.

בחדר סמוך פיזרה פליסה מפתחות מכל סוג שהוא: מפתחות ישנים וחדשים, כרטיסים מגנטיים המשמשים כמפתחות לחדרים בבתי המלון, תמונות של מפתחות וכל מפתח שהדמיון מאפשר.

ההנחיה שניתנה לאנשים: כל אחד בוחר לעצמו מפתח אחד או שניים שמסמלים את המפתח האישי שלו/ה להצלחה. המשתתפים נענים לבקשה וכעבור מספר דקות חוזרים ל'חדר ישראל', כשכל אחד מצויד במפתחות מתאימים.

כשמתחיל סבב ההכרות. מתבהרים לנו מספר דברים. מסתבר שרוב המשתלמים הם בעלי תואר דוקטור בתחום כלשהו. דוקטור לספרות ודוקטור לפילוסופיה, ודוקטור לפיזיקה ומתימטיקה וסוציולוגיה של החינוך ועוד, אחרים לומדים לתואר המתקדם, חלקם באוניברסיטאות בצרפת, בפורטוגל, ברזיל וקובה.

"מפתח שפותח דלת למשהו חדש"

ורה, ילידת בולגריה היא האשה הלבנה היחידה בקורס, מרצה הכותבת עבודת דוקטורט בסוציולוגיה, הנשואה למעלה מ-20 שנה לאיש אנגולי, בחרה מפתח  שהוא כרטיס מגנטי ואמרה: כל מפתח פותח דלת אחת, אולם לא אחת הדבר יוצר בעיות. כי הרי אי אפשר לפתוח עם המפתח הזה תמיד, ולפעמים אני נשארת בחוץ. כל אחד במערכת החינוך יכול שיהיה לו מפתח אחר כדי להגיע בסופו של דבר לאותה מטרה. 

ד"ר בוזה, שהוא ראש מחלקה באוניברסיטה, התבקש להשתתף בקורס על מנת לשמש דוגמא אישית לשאר המרצים. (כך סיפר לנו בסיום הקורס, לאחר שנפלו כל החומות והפכנו לחברים של ממש). בוזה בחר בכמה מפתחות : במפתח ישן נושן משום שאי אפשר לנו בלי העבר. והמפתח השני – הוא בעצם ציור של ששה מפתחות  המסמלים את מגוון  האפשרויות הקיימות בחיים. תמיד ישנו מפתח שפותח דלת שטרם פתחנו.

ד"ר דיניש, שהוא מרצה לתיאוריות פדגוגיות והוא גם איש צבא, בוחר מפתח שעליו כתובות אותיות בעברית משום שזה מזכיר לו את ההיסטוריה. והוא מוסיף ואומר שאין זה מספיק שיש רצון טוב על מנת להצליח, יש צורך להשתלם כל העת. מנת ההשכלה של כולנו איננה מספיקה, חשוב שלכל אחד יהיה תחום התמחות שיאפשר לו לתרום לחברה.

ד"ר יהודית, מרצה לאנגלית, בחורה עדינת מראה, בחרה מפתח פשוט ואומרת שלפתוח דלת זה לגלות דבר מה חדש. אנחנו לומדים אך לא תמיד יודעים איך להשתמש בידע שרכשנו.

ד"ר בימוינדה, שהיא מרצה לביולוגיה מחזיקה מפתח מודרני בידה ואומרת כך: אני בחורה אמביציוזית, אני אוהבת להעמיק במה שאפשר להעמיק, אולם בחרתי במפתח נוסף, (וכאן היא שולפת מפתח רגיל ביותר), שמקנה לי תחושת בטחון. כי למרות שאני אמביציוזית, אני זקוקה לביטחון.

לואיזה, המסיימת את הדוקטורט שלה בצרפת, בחרה בכמה מפתחות: מפתח ישן לכניסה לבית כי כל מורה צריך מפתחות כדי לפתוח וצריך תנאים חברתיים כדי לצמוח.

מפתח אוטומטי  כי התהליכים החברתיים חינוכיים צריכים להתפתח ללא הרף, אולם העירה כי צריך לזכור שבסופו של דבר, אף כי המפתח מודרני, הוא מתאים רק לדלת אחת.

ד"ר בוקוזה, מרצה לשפות, בחר מפתחות עתיקים ומודרניים ואמר שהמפתחות העתיקים מסמלים עבורו את השפות העתיקות והמתודולוגיות העתיקות. באשר למתודה המודרנית –יש לו תחושה שהיא אחת ועל כן הוא חש שהוא חסר תמיד מפתח אחד – הוא צריך לחפש מפתח כל העת....

אנג'לו, שהוא דוקטורנט לצרפתית, שאל את עצמו האם הוא באמת צריך לחפש מפתח? הוא בחר, בסופו של דבר, במפתח מעגלי וספירלי. המפתחות הרגילים הם בעלי מגבלות, הם אינם פותחים כל דלת, החינוך צריך להיות פתוח ועל כן מעגלי וספירלי.

וואההה, איך צריך להמשיך הלאה?

על כך בפרק הבא.