הוידוי של לוסיו - מריו דה סא קרנירו

הווידוי של לוסיו - מריו דה סא קרנירו
כרמל, ירושלים, תרגום רמי סערי, 188 עמ'

Mário de Sá Carneiro - A Confissão de Lúcio
מרים רינגל
"האלים ממיתים צעירים את מי שהם אוהבים" (פסואה, בהקדמה לספר)
בחדר מלון קטן בפריז, בקיץ שנת 1916, נמצא מוטל ללא רוח חיים הסופר והמשורר הפורטוגלי מריו דה סא-קרנירו והוא בן 26. עד לרגע זה הספיק לכתוב מחזה , סיפורים, שירים ונובלה אחת: "הווידוי של לוסיו" הרואה עתה אור לראשונה בעברית, בתרגומו הנפלא של רמי סערי.
מדוע התאבד סא-קרנירו? שאלה מרתקת ושנויה במחלוקת למי שנובר במכתבים שהותיר אחריו ובסיפור חייו, שחלקים רבים ממנו שזורים בתוך הנובלה עצמה.
ז'וזה ארוז'יו, חברו הקרוב של סא-קרנירו, ששהה עמו בפריז בשעת מותו,כותב מכתב נסער אותו שיגר לפרננדו פסואה. במכתב ארוך, הכתוב בלשון נלעגת למדי, הוא מתאר בפרוטרוט את שעותיו האחרונות של היוצר. סא-קרנירו הזמינו ערב התאבדותו, לחדרו שבמלון הפריזאי וכאשר מגיע החבר הוא מוצא את סא-קרנירו שרוע על מיטתו, מיוסר, לאחר שנטל חמש צנצנות רעל סטריכנין אותן קנה מבתי מרקחת שונים.
החבר ממשיך ומספר שכיתת רגליו בחיפוש אחר ארון קבורה מתאים, מאחר והארון שהוזמן הפך צר מלהכיל את הגופה שהתנפחה לאחר יממה. המת, מסורק ולבוש כיאות לנוצרי טוב, "קרע" את חליפתו "ולכלך" אותה בדם שחור שפרץ מפיו, אפו ועיניו. טקס הקבורה היה צנוע ובלא הספדים. המת הותיר אחריו חובות כספיים כבדים...
בסיום מוסיף הערה: נ.ב....רחרחתי במקומות שונים כיצד התרועע סא- קרנינו עם בחורה אשר אודותיה נודעו לי דברים איומים. היתה לה השפעה גדולה על חברנו המסכן. שמעתי אפילו אומרים שהיתה אכזרית , ובין היתר גרמה לו לשאוף אֶַתֶר...
המכתב עשוי לספק מספר עילות להתאבדות. אם מדובר באהבתו של המשורר לאשה, קשה לדעת מה מן המסופר הוא מציאות ומה דמיון. שבועות אחדים לפני מותו הוא אכן ניהל מערכת יחסים עם הלנה, רקדנית קברט וזונה. יש ביצירה של סופר זה הרבה מאוד רעב מיני שהוא מתקשה להכילו. סימנים של אימפוטנציה לצד אהבת גברים. סא-קרנירו התרברב באהובה "בלתי אפשרית" וחברו הגזים בתיאור השימוש באֶתֶר, שהיה אכן נפוץ, בעיקר בלקסיקון הלשוני של כותבי התקופה שרצו להעצים את האקזוטיות בסצנות דקדנטיות.
הביוגרפיה האישית של סא-קרנירו מלמדת כי בהיותו כבן שנתיים התייתם מאמו. אביו, מהנדס צבאי, היה בעל נכסים שאפשרו לו לטייל באורח קבוע ברחבי אירופה ויותר מפעם אחת לקח אתו את בנו. למריו היה חשבון פתוח בכל חנויות הספרים בליסבון ומכונית פרטית בה טייל לאורך השדרות בליסבון, מחזה נדיר ביותר בראשית המאה ה-20. חודשים אחדים לפני מותו התחתן אביו עם אישה אלמונית. אחר כך נסע האב למוזמביק וחדל לשלוח לבנו מענק חודשי. אולם גם עניינים אלה אינם מצדיקים התאבדות של בחור צעיר, שכבר קצר הצלחה בשל פרסום יצירותיו הספרותיות. ("הווידוי של לוסיו" נכתב ופורסם בהיותו בן 23 שנים).
אֶתֶר או סטריכנין? אשה או גבר, לא ברור לחלוטין מה היה המניע להתאבדות. עשרים ושנים ימים לפני שהתאבד כתב מכתב לחברו הקרוב פרננדו פסואה ובו הוא מתאר את תוכנית התאבדותו. הדברים כתובים בסגנון המשתמע לשתי פנים ורוויים באירוניה עצמית בה נהג לתאר את מצוקותיו. פסואה, שרגיל היה בעצמו לכתוב בלשון דומה, לא יכול היה לנחש שמותו של סא-קרנירו קרוב כל כך.
"הווידוי של לוסיו" הוא סיפור המתרחש בפריז ובליסבון. גיבוריו הם אמנים יוצרים פורטוגלים, שהגלות מארצם מזמנת להם אפשרות לביטוי היצירתי. אין זה רק הווידוי של האיש הנאשם ברצח ואשר ריצה עשר שנים של מאסר בכלא על לא עוול בכפו. זה גם הווידוי של הנרצח המדמה את חייו ל: "פרטיטורה שְגִיבה אשר הושחתה בידי מבצֵע איום ומביש..." (שם, 75)
הסיפור מסופר בגוף ראשון, אך תחושת המהימנות מופרכת מן הפסקה הראשונה שבפרולוג, בו מנפץ המספר-גיבור את האמונה שמילים כתובות יבטאו אמת משכנעת באמצעותה תוכח חפותו. הדברים יסופרו בתערובת של מציאות ודמיון המותירה את הקורא בסבך המסתורין כל העת. "... אינני כותב רומאן. אני חפץ להציג את העובדות בבהירות..." (שם, 15)
במרכז הווידוי, משולש של גיבורים: לוסיו המתוודה, ריקרדו דה לואורירו, חברו שנרצח, ומרתה, אשתו היפה והמסתורית, שלוסיו הופך לאחד ממאהביה. שלוש פנים של דמות אחת – דמותו של הסופר שיצר אותם.
החושניות עצמה היא אמנות, טוענת אמריקאית עשירה בפני לוסיו וחבריו, וכך הופך המופע הארוטי שהיא מציגה בפני אורחיה בארמונה שביער בולון, לאחד הקטעים המחשמלים בנובלה. אשה חושנית הלבושה טוניקה שכל צבעיה "שיגעו והשתגעו", שערה האדמוני אסוף באי סדר ושזור באבני חן בוהקות. את האורות בהיכל ניתן למשש, ללגום, לשמוע כמו מוסיקה. בשיאו של המחזה מגשימה היא את חלומה ומציגה אשה הבועלת את האש השיכורה המשתוללת סביבה.
ריקרדו, המשורר "'נזכר אז בכמיהתי השכוחה להיות אישה..." (שם, 71), והוא הגבר המעודד את אשתו לנהל קשרים אינטימיים עם חבריו הטובים ביותר וכך, כשהוא שוכב איתה הוא גם בועל את חבריו.
מרתה, אשה-חלום המשמשת מושא למימוש מאווים נסתרים אצל הגברים. משהו הנע בגבול שבין הומוסקסואליות לאהבת נשים מטורפת כמעט. איש אינו יודע דבר אודותיה ולעיתים יש תחושה שהיא כלל אינה קיימת. פעם אחת, בעת האזנה למוסיקה,דמותה של מרתה נעלמת, מתפוגגת צליל אחר צליל,
עד שנעלמה כליל והכורסא עליה ישבה נותרה ריקה...


בנוסף למוטיב האש, החוזר פעמים רבות לאורך הנובלה ומתקשר לאמנות המכלה ואולי גם מתכלה, הופך הבית למוטיב חוזר אף הוא. הבית הוא המקום בו מתרחשים הדברים המסוכנים ביותר. הוא מקום הבריחה אך גם המקום בו אי אפשר לו לאדם לברוח מעצמו. כך מתרחש לו הסיפור בתוך בתים פרטיים, ארמונות, בתי מלון ובתי קפה וגם בית סוהר, שהישיבה בו מניעה את הגיבור לספר את הסיפור שהתרחש עשר שנים קודם לכן.
סיפור אפוף מסתורין זה המזמין את הקורא לפענוח מתמיד, מעמיד במרכזו שאלות פילוסופיות הנוגעות באהבה, (פרוורטית בדרך כלל), בחיים, בבדידות הקיומית, ביצירתיות ובאופציות של טירוף הדעת ושל ההתאבדות.
"הווידוי של לוסיו" הוא ספר המהלך קסם על הקורא במוסיקה המיוחדת בה הוא כתוב, בקצב מסחרר של תחושות המועברות אלינו באמצעות המילים. הקריאה בספר כמוה כריצה מטורפת לגמוע עמוד אחר עמוד ולהגיע אל הסוף המפתיע ואז, להתחיל לקרוא מחדש,כמו שיר מעגלי שמאפשר קריאות חוזרות ונשנות.

המאמר פורסם על גבי דף הבית של רשת אורט

להלן הלינק והתגובות

http://www.ort.org.il/articles/?item=449591344

מסקרן (אתי)
08/11/2006 21:55:35
כתיבה מעין זו שלך מרים מעוררת בי רצון עז לרוץ ולקרוא את הספר. תודה על הפניית תשומת ליבי למשהו שמרגיש כמו חוויה מרתקת של קריאה שלא הייתי מגיעה אליה בדרך אחרת.
וידוי תורם תמיד וידוי (רמי)
08/11/2006 20:07:49
קראתי בעניין את דבריה המרתקים של מרים על הספר, ואיני יכול אלא לקוות שדברים אלה יעוררו בקוראים פוטנציאלים עניין בספר. כפי שפרנסישקו מציין, הספר נשתכח קמעה גם בפורטוגל עצמה, למרות פרסומו הרב של יוצרו, אולם הוצאת אסיריו אי אלווים, המוכּרת מן הסתם היטב לעמיתי ולרעי הפורטוגלי, פרסמה מהדורה חדשה של הספר בסדרה הנקראת "יצירות קלאסיות מן הספרות הפורטוגלית של המאה העשרים", ומהדורה זו - החמש-מאות ושש במספרה - ראתה אור בתפוצה של 2000 עותקים במאי של שנת 2004. שיקו, אם תרצה אשלח לך את העותק שברשותי. אם לא, הוא יחכה לפגישתנו הבאה במסעדה הקאבו-ורדיאנית ההיא... ושוב תודה למרים על דבריה המלבבים!
רמי
מרתק! (ליאת)
08/11/2006 13:54:03
התוכן וסגנון הכתיבה שלך עוררו בי את כל התחושות והרגשות האפשריים, מגועל (על הגופה) ועד צחוק וסקרנות רבה.
הווידוי של לוסיו (פרנסישקו דה קוסטה רייש)
08/11/2006 09:09:18

אל מרים רינגל היקרה, שלום

תודה על שליחת הקישור לסקירתך על "הווידוי של לוסיו" שקראתי בעניין רב.

רציתי להוסיף את תגובתי, כפי שהתבקשתי, אך נבצר ממני לעשות זאת כי הדף לא נפתח משום מה למרות נסיונותיי הכושלים.
אעיר רק שלסקירתך יש כל הסממנים והרכיבים, ובכללם הארוטיים שעליהם עמדת בקצירת האומר, כדי לעורר את סקרנותו של הקורא הישראלי בספר שבפורטוגל ירדה עליו דומיה כבדה מזה עשרות שנים והנראית לי בלתי מוצדקת לגמרי.

על כן, אודה ולא אבוש שמעולם לא קראתי את היצירה בפורטוגלית, מן הסיבה הפשוטה שמימיי לא ראיתיה על מדפי חנויות הספרים בגן זה הנטוע לחוף הים... את התוודעותי לנובלה זו יש לזקוף לרמי סערי שמגיעה לו ברכה מיוחדת מבן פורטוגל אסיר תודה זה על יוזמתו לתרגומה לעברית.

וברי שאני מעלה על נס את התלהבותך ממנה ולהבדיל, במקרה זה, מוצדקת בהחלט, ושבוודאי ובוודאי הדבקת ותוסיפי להדביק בה את ציבור הקוראים בארץ. גם אני אסיר תודה לך, עתה בתור בן פורטוגל על מאמר הביקורת המצוין שלך על יצירה ספרותית מודרנית להפליא שלא אבדה לה מאומה מקסמה המקורי מלפני תשעים שנה.

בברכה רבה ואיחולי כל טוב,
פרנסישקו קושטה רייש