אודת ים / פרננדו פסואה (אלוורו דה קמפוש)
מה עשיתי מן החיים? פרננדו פסואה, תרגמו מפורטוגלית: רמי סערי ופְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ / הוצאת כרמל, 2006
מרים רינגל
Ode Marítima - Álvaro de Campos (Fernando Pessoa

הקורא העברי נחשף לראשונה לשירתו של פרננדו פסואה עם פרסום הספר "כל חלומות העולם", בתרגום יורם ברונובסקי ופרנסישקו דה קוסטה רייש. אסופה שאפשרה לקוראים "טעימה" מכל אחד מן ההטרונימים המרכזיים של פסואה. השיר שהותיר רושם מתוך שירתו של קמפוש היה ללא ספק "חנות הטבק", אשר שורותיו הראשונות שימשו כותרת לאסופה כולה.
"אני שום דבר,/ תמיד אהיה שום דבר./ אינני יכול לרצות להיות דבר./ יתרה מזאת, נמצאים בתוכי כל חלומות העולם".
בפורטוגל, מופיעים שיריהם של קמפוש, רייש וקאירו, בספרים שעל כריכתם מתנוסס שמם בלבד (הכול יודעים שהיוצר הוא פסואה, אך בשל הייחודיות של כל הטרונים, אי אפשר שלא להתייחס אליהם כאילו היו יצירי אמת). לאחרונה, זכה הקורא העברי בספר חדש של אחד ההטרונימים היותר מורכבים של פסואה – אלוורו דה קמפוש. יצירה רבת היקף - 245 שירים, בספירה שערכו רמי סערי ופרנסישקו דה קוסטה רייש בתרגום רגיש ומופלא של שירי קמפוש לעברית. (פרננדו פסואה – מה עשיתי מן החיים? הוצאת כרמל 2006).
יצירתו של אלוורו דה קמפוש ידעה תקופות שונות: התקופה הראשונה היא זו של האופְיָרְיום - מילה שלא היתה מצויה במילון הפורטוגלי והיא מתייחסת, כנראה, לתחושות הנגרמות בעקבות עישון האופיום, השירים בתקופה זו נכתבו בחריזה מסורתית. התקופה השנייה מצטיינת בנהייה אחר הפוטוריזם ורגשנות עזה. "הרצון לחוש הכל ובכל הצורות". בתקופה זו נכתבה אודת ים, שהיא ענינה של רשימה זו. התקופה השלישית, היא של המהנדס המטפיזי, ושל תחושת הדכדוך הדומה לזו של יוצרו, פרננדו פסואה.
אודת ים עוררה את דמיונם של ציירים[1], שחקנים ואנשי ספרות. בשל אורכה, (35 עמודים בעברית), הפכה הקריאה באודת ים אתגר לשחקני תיאטרון, אשר מעלים מופע יחיד ובו קוראים בקול רם, במהלך כשעה ומחצה את האודה. אודה מיוחדת זו, טוב שיבצע את קריאתה מי שלמד דיקציה ואשר יכול לשחק עם ואֶת השיר. מי שיֵדע להשמיע את קולות המלחים והוריאציות השונות שיש לקולם בכל בית.
קוסטה פיניירו מצייר את אודת ים

אודת ים נכתבה בתקופה השנייה של קמפוש. תקופה המצטיינת בנהייה אחר הפוטוריזם, תנועה שקמה בפורטוגל בעקבות תנועת הפוטוריזם של מרינֶטי האיטלקי, אשר פרסם לראשונה, בעיתון הצרפתי פיגארו בשנת 1909, את המִנְשר (המניפסט) הפוטוריסטי ומילותיו הראשונות היו "המילים למען החופש"
Les mots en Liberté. התנועה השפיעה על כל תחומי האמנות ומדברת על התפתחות הטכנולוגיה של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 שהשפיעה על חיי האירופאים.
בגיליון מספר שתיים של כתב העת "אורפאוס", שעורכיו היו פסואה וסא-קרנירו הופיע לראשונה, בלקסיקון הפורטוגלי, המונח פוטוריזם. בכתב עת זה הופיעו אודת ים של פסואה, ארבעה ציורים של צייר בשם סנטה ריטה פינטור ויצירה של סא-קרנירו[2].
בשנת 1917 הוצגה בתיאטרון סאו לואיש שבליסבון, הצגה של הפוטוריזם בהשתתפות והצייר סנטה ריטה פינטור ואלמדה נגרירוש, (שציוריו מעטרים את כריכות ספרי השירה של פסואה וספרו של סא-קרנירו שיצאו לאחרונה בעברית), ובה הוצגו רעיונותיו של מרינטי. סנטה ריטה פינטו הוציא לאור כתב עת פוטוריסטי חדש, שהופיע פעם אחת בלבד. מותו בלא עת קטע את כוונותיו וכך החזיק הפוטוריזם מעמד בפורטוגל רק במשך 5 חודשים.
סנטה ריטה פינטור על כריכת כתב העת פוטוריסטה
כריכת כתב העת
מספר דברים מאפיינים את התקופה השנייה בכתיבתו של קמפוש ובאים לידי ביטוי באודת ים: חוסר סדר ברגשות "הכפלתי את עצמי על מנת להרגיש את עצמי....", "הכל זה רגשות...". דאגה שלאחר המלחמה, דינאמיות, כניסת המכאניקה לתוך החיים "חשמל, עצבים חולניים..." וסאדו מזוכיזם. משורר היושב בליסבון, בתוך חדר קטן ועלוב וכותב שיר הלל לים ולמסעות כמו היה פירט של אמת. הספינות הנראות מרחוק, ספינות בצאתן ובבואן הם כמו "צעצועי החלום הישנים שלי...נושא לשירי, דם בעורקי שכלי,/ לו יהי שלכם הקשר המחבר אותי לחיצוני באמצעות האסתטיקה,/ סַפקו לי דִמויים, תאורים, סִפרות,/ כי באמת לאמתה, ברצינות מילולית,/ תחושתי הן אניה הפוכת-שִדרית,/ דמיוני הוא עֹגן שקוע למחצה,/ מאֲוַיי – משוט שבור,/ ומרקם עֲצַבי מכמרות מתיבשת על החוף!" ("מה עשיתי מן החיים",עמ' 98)
באודת ים מצוי קמפוש כולו. זהו טקסט מודרני באורח רדיקלי ובאותה עת קשור באופן עמוק ביותר למסורת הפורטוגלית. הים הוא מקום בו מתרחשת התקופה המפוארת של פורטוגל, יורדי הים ומגלי העולם, הדרך למסעות פיזיים ומטאפיזיים, מקום הגעגועים ה- Saudades של שירי הפאדו.
התייחסות לכל האודה דורשת מחקר מעמיק. ברשימה קצרה זו ברצוני להתייחס אך ורק לקטע בו מתכתב המשורר עם רומנסות פורטוגליות מסורתיות : "הספינה קטרינטה" ו"הנסיכה היפה"[3]. אזכור שירי העם הללו מופיע באודת ים כאשר נזכר האני המשורר בילדותו התמה, בביתו הצופה לנהר הטז'ו, נהר שכניסתו לעבר היבשה כה רחבה ועמוקה ועל כן הוא משמש נמל לכל דבר.
"[...] מחלונות חדרי המשקיפים על הנהר בלילה, / ושַלְוַת אור הירח הפזור על המים!.../ דודתי הקשישה, שאהבה אותי בגלל הבן שאִבְּדָה.../ דודתי הקשישה נהגה להרדים אותי בשיר/ (אף על פי שהייתי כבר גדול מדי לכך).../ אני זוכר והדמעות נופלות על לבי ורוחצות אותו מן החיים,/ ומשב רוח ימית קלה עולה בתוכי./ לעיתים היא שרה את "הספינה קטרינטה":... / פעמים אחרות.[...]/ היתה זו "הנסיכה היפה"... [...] / איך הייתי כפוי טובה כלפיה – ובסופו של דבר מֶה עשיתי מן החיים?" (קמפוש, שם, עמ' 110-111)
הרצון לשוב אל תחושות הילדות כמו "ידעתי כי רק פעם אחת יֵשְתְ האדם מכוס הזהב/ וחזון זיו וזׁהר לא יקום לאיש פעֲמָיִם:" (אחד ובאין רואה, ח.נ. ביאליק) מופיעה גם בשירו של קמפוש
"לא להיות יכול לנסׁע אל העבר, לאותו בית ולאותה חִבָּה,/ ולהישאר שם תמיד, תמיד ילד ותמיד מרֻצֶּה!" (קמפוש, שם)
הספינה קטרינטה היא רומנסה עממית שהעלה על הכתב המדינאי והמשורר אלמידה גארט (1854-1799), שהאמין כי ביסוד השיר מונח מסעה של הספינה קטרינטה שהביאה לליסבון בשנת 1565 את רב החובל והסופר ז'וזה דה אלבוקרקה קואליו דה אולינדה, מושל העיר פרנמבוקו (ברזיל). השיר "הספינה קטרינטה" נלקח מתוך הספרות שבעל פה בה הופיע הים כעולם אחר. הים הוא מרחב של גילוי בו שולטת ממלכת הבלתי נודע. מרחב ההרפתקה, אך גם מתרחשים בו המוות והטרגדיה. הים בשיר זה הוא מקום מיתי לא רק לאדם מגלה העולם אלא גם מקום בו מתקיימת מלחמה בין הטוב לרע, שני כוחות המופיעים תדיר בספרות העממית.
הרומנסות העממיות "הנסיכה היפה" ו"הספינה קטרינטה" הן פרי יצירתו (עיבודו) של אלמדה גארט ששאף ליצור מה שקרוי בשם 'אמנות עממית', בתיאום עם האסתטיקה הרומנטית, בעיקר באסכולות האנגלית והגרמנית, עמן הוא בא במגע בתקופות של גלות פוליטית שנכפתה עליו בצרפת ובאנגליה. אמנות עממית זו הושפעה מכל הסוגים והמעמדות החברתיים בחברה הפורטוגלית. הרומנסה מתאפיינת בסיפורים ואינה משתייכת לתחום המדע ההיסטורי אלא לתיאורים אותנטיים ודמיוניים שאמנם נשכחו על ידי ההיסטוריונים, אולם נותרו בזיכרונו של העם, זה אשר לא יכול היה להתחרות עם ההתפתחות של הספרות הרומנטית הפורטוגלית. הסוּגָה של הסיפור הבדוי, עם מגוון רב של גיבורים, הועתק לרומנסה. המשורר-מספר משתמש בדיאלוג על מנת לתאר התרחשויות. לעיתים הופך הוא לאחת הדמויות המרכזיות של הסיפור.

הספינה קטרינטה/ אלמדה גארט[4]
הנה מגיעה לה הספינה קטרינטה
וכה הרבה לספר בפיה!
שִמעוּ עתה, רבותי,
סיפור מעורר פליאה.

המזון על הספינה אזל והמלחים ניסו לאכול אפילו את סוליות נעליהם, מאחר והסוליה לא היתה ראויה למאכל, החליטו להפיל פור ולאכול את בשרו של זה שיעלה בגורל. הקפיטן של הספינה שנפל בגורל מנסה להיחלץ מגורלו המר. הוא מציע את רכושו, סוסו, בתו היפה לאשה ואפילו את הספינה, אך המלח-שטן רוצה משהו אחר:
"אתן לך את הספינה קטרינטה
שתוכל להפליג בה"
"אינני רוצה את הספינה קטרינטה,
שאינני יודע לפקד עליה"
"מה אתה רוצה, צופה שלי,
מה חשקה נפשך שאתן לך"?
"קפיטן, אני חפץ בנשמתך
שאוכל לקחתה עמי"
"אני דוחה אותך, שטן,
כשאתה מנסה לפתות אותי!
נשמתי שייכת רק לאל,
את גופי אני נותן לים".
לקח אותו מלאך בזרועותיו
לא הניח לו לטבוע.
השטן,הקים שאון גדול,
שקטו הרוח והים,
ובלילה הספינה קטרינטה
נמשכה אל היבשה.

רומנסירו, כרך III
גם הרומנסה "הנסיכה היפה" מתארת נסיכה היושבת בגן ארמונה ומסרק זהב בידה, מצפה לבעלה שישוב לאחר שנים ארוכות ממסעו הימי. והנה היא רואה ספינה עוגנת ומתוכה יורד קפיטן אציל. היא מבקשת לדעת אם פגש את בעלה ונותנת לו סימנים לזיהויו. הקפיטן מספר כי פגש באיש ומבשר לה על מותו, לא קודם שמצהיר כי נקם את דמו. האלמנה מוטרדת כי נותרה לבד עם שלוש בנות שאף אחת מהן אינה נשואה והיא מציעה לו זהב וכסף ורכוש רב אם יביא חתן ראוי לבנותיה. הקפיטן מסרב לכל מתנותיה. כשהיא נואשת ואומרת שאין לה יותר מה להציע, אומר הוא שטרם הציעה את עצמה. הנסיכה חושבת שהוא מתכוון לחלל את כבודה וצועקת לעזרת עבדיה. אולם אז הוא מורה על מחצית הטבעת שבידו אשר חציה נותרה בידי הנסיכה וכך בא סיומו השמח של השיר כשמסתבר שהקפיטן הוא בעלה האבוד של הנסיכה.

הנסיכה היפה/אלמדה גארט[5]
תרגום: מרים רינגל ופרנסישקו דה קוסטה רייש

כאשר הנסיכה היפה
ישבה בגנה
ומסרק הזהב בידה
סֵרֵק את שערה
שלחה מבטה לעבר הים
צופה בבוא ספינת מלחמה אצילה,
הקפיטן שהגיע בתוכה,
מפקד עליה היטב
"אמור לי קפיטן,
ממרומי הצי האציל שלך
שמא פגשת את בעלי
בארץ בה דרכה כף רגלו של אלוהים"

[...]

"הוי אלמנה אומללה שכמותי,
אומללה ומסכנה שכמוני!
משלוש בנותיי
אף לא אחת נשואה..."
"מה תתני, גברתי

[...]
"הבנות שלך, נסיכה,
אינן גבירות עבורי,
תני לי משהו אחר, גברתי,
אם את חפצה שאביהו לכאן"
"אין לי יותר מה לתת לך
וגם לך אין יותר מה לבקש ממני"
"הכל לא, גבירה שלי,
כי טרם נָתַתְּ את עצמֵךְ"

[...]

"טבעת זו בעלת שבע אבנים
עימך חלקתי
איה מחציתה השנייה?
כי שלי, ראה אותה שם"!
"שנים כה רבות בהן בכיתי,
חרדות כה רבות שהפחידוני!...
אלוהים יסלח לך, בעלי,
שכמעט עמדת כאן להורגני".






מרים רינגל


[1] האודה צוירה על ידי צייר בשם קוסטה פיניירו בהוצאת קרן גלבנקיאן, ליסבון, 1981
(Costa Pinheiro, O poeta Fernando Pessoa, Fundação Calouste Gulbenkian, Lisboa. 1981)

[2] הנובלה "הווידוי של לוסיו" לסא-קרנירו, תורגמה לאחרונה לעברית על ידי רמי סערי, הוצאת כרמל, 2006

[3] אני מתייחסת לקטע מאודת ים, עמ' 117-118 מתוך הספר "מה עשיתי מן החיים"? פרננדו פסואה, הוצאת כרמל 2006
[4] תרגום מפורטוגלית מרים רינגל

[5] תרגום מפורטוגלית מרים רינגל