האדם המשוכפל – ז'וזה סאראמאגו
O Homem Duplicado – José Saramago
הקיבוץ המאוחד, תרגום מרים טבעון, 300 ע'
מרים רינגל
בשנת 2002, ביום הולדתו, בהגיעו לגבורות והוא בן 80 שנה, יצא לאור ספר חדש של הסופר ז'וזה סאראמאגו בשם 'האדם המשוכפל'. סאראמאגו בחר הפעם לעסוק בנושא הכפיל, מוטיב ידוע בתרבות עוד מימי אלי יוון. הסיפור בנאלי למדי : שני אנשים שהם אולי איש אחד, שאין בהם משהו מבריק או מעורר הערצה. אך עטו של סאראמאגו הופך את האירוע הזה לסיפור מתח בלשי שסוחף את הקורא, וכמו בכל ספרי הבלש – הפתרון המפתיע רק בעמוד האחרון.
מדובר, אם כן, במורה להיסטוריה, טרטוליאנו מאסימו אפונסו, המגלה לפתע כי קיים איש אחר שהוא העתק מדויק שלו, שחקן קולנוע אפור בשם דניאל קלארו. העובדה שקיים כפיל מהווה איום על טרטוליאנו, מישהו יכול לקחת את מקומו מבלי שאיש יבחין בכך והוא יוצא למסע חיפוש ה'אחר', ההופך מעין חיפוש של זהותו שלו. מסע לא קל, עוכר שלוות נפש ומוליך למחוזות בלתי צפויים. בדומה לדמות הראשית בסיפור הקלאסי של אדגר אלן פו "הגיבור" או הגיבור בספרו של אוסקר ווילד "תמונתו של דוריאן גריי".
בעולם שבו האנשים שונים זה מזה, נדמה שלכל אחד משהו שמאפיין אותו והנה מתערערת המחשבה הפשוטה הזו. אם קיימים שני אנשים הדומים לחלוטין זה לזה אחד מהם צריך להיות העתק של האחר. מי הוא, אם כן, המקור ומיהו המשוכפל? מי יחליט מי מהם יישאר המקורי?
המפגש עם המשוכפל שלך מעורר את השאלה המסובכת הקשורה לזהות: מי אני באמת? וזו השאלה שמניעה את הסיפור. זו השאלה שמעמידה, באורח פרדוכסלי, גם את ההבדלים בין השניים, הבדלים אישיותיים אליהם אנחנו נחשפים במהלך הסיפור ואשר מטשטשים את השאלה המרכזית ששואלים שני הגברים הללו: מי נולד לפני מי ומכאן גם מיהו המקור ומיהו המשוכפל? אין להתפלא, כי בעולם הפסימי שאותו מציג סאראמאגו במיטב ספריו, השאלות הקיומיות הללו מובילות את הגיבורים להתנהגות אלימה ולתוצאות שרק קריאה בספר תפענחם לקורא.
יש לפחות שתי קריאות של הספר. האחת שבה הספר 'האדם המשוכפל' ממשיך ומפתח רעיון של מציאות הזויה, שכבר באה לידי ביטוי בספרים האחרים של סאראמאגו. ההטרונימים, ריקרדו רייש, המחפש אחר הממציא שלו, המת, פרננדו פסואה, המגיה, ריימונדו סילבה, שמשנה את פניה של ההיסטוריה באמצעות הכנסת המילה "לא". השבר שנבקע בחצי האי האיברי, בספר הנפלא 'רפסודת האבן', שבר שאולי מוביל לעיוורון הלבן שבו לוקים כולם,להוציא את אשת הרופא, ב'על העיוורון'.
בקריאה השנייה, יוצר סאראמאגו רומן, שבדומה לשלוש הקודמים לו, (על העיוורון, כל השמות והמערה), נמצא כביכול מחוץ למקום ומחוץ לזמן. מעין סיפורים אלגוריים אוניברסאליים, שכן אף כי לא מצוינים זמן ומקום, יגלה הקורא המיומן שמדובר בפורטוגל ובזמן מודרני מאוד.
הדמויות ברומן מועטות ולקוחות מן השוליים החברתיים– טרטוליאנו מאסימו אפונסו, אמו הגרה בכפר, דונה קרולינה, מרייה דה פאש, חברתו, שהיא פקידה בבנק ועמה הוא מקיים מערכת יחסים שטחית למדי. חברו, המורה למתמטיקה בלא ציון שמו, מנהל בית הספר, חסר שם אף הוא. דניאל קלארו, הכפיל, שהוא שחקן קולנוע סוג ו', המשתמש בשם בימתי – דניאל סאנטה-קלארה ואשתו הלנה, דמות מעניינת בפני עצמה. כל הדמויות הללו מופיעות אט אט בתוך הטקסט.
הדמיון הסאראמאגואי, שהעניק לכלב הדמעות ב'על העיוורון' תכונות אנוש ואותו כלב מופיע גם 'במערה' בתפקיד דומה, מוסיף לסיפור שלפנינו גיבור דמיוני מרתק: 'השכל הישר'. 'דמות' המנהלת שיחות מעניינות ביותר עם טרטוליאנו. שאלות פילוסופיות לא מעטות מתאפשרות מן העימות שבין ה'שכל הישר' לבין 'השכל העקום'. אם תרצו, דיאלוג בין 'שכל' שמבוסס על ההיגיון, קור רוח ושליטה עצמית לבין 'שכל' המורכב מאגרסיות, מחוסר מחשבה, מספונטאניות רגשית שמוליכה אותנו לא אחת אל עבר פי התהום. כידוע, 'רק השכל הישר ניחן בדמיון של משורר שיכול להמציא את הגלגל'.
בתוך כל הבינוניות של החיים מצליח סאראמאגו לשזור סיפור מתח בלשי שבו הקורא הוא שותף פעיל.
כדרכו, משתף הוא את הקורא בתהליכי הכתיבה שלו. 'מחבר מובלע' המציג עמדה של מחבר בלתי מהימן.
'אל תסמכו עלי כשאני מספר לכם את מה שאני מספר, אני רק משכתב את מחשבותיהם של הגיבורים ומעתיק את מעשיהם'.
נושא מרתק ביצירה של סאראמאגו היא דרכו להתכתב עם עצמו באמצעות הגיבורים המופיעים בספריו הקודמים: עם המגיה ריימונדו סילבה, עם ריקרדו רייש ששב לארצו כדי למות בזרועותיה של חדרנית בית מלון, עם ז'וזה, הגיבור של 'כל השמות' ועם הנשים המתרחצות במרפסת ב'על העיוורון'. והוא מתכתב גם עם סופרים כמו הומרוס, בורחס ואחרים.
הכפילות האמיתית של הרומן איננה טרטוליאנו ודניאל קלארו – אלא ההיסטוריה וההיסטוריה, דהיינו, בין ההיסטוריה והסיפור (בפורטוגזית, המילה História פירושה היסטוריה וגם סיפור)
גם כאן, בדומה למגיה ש'בתולדות המצור על ליסבון', רוצה המורה להיסטוריה ללמד את ההיסטוריה מן ההווה אל העבר , קדימה ואחר כך אחורה, וכך לספר סיפור על מציאות אחרת. הוא מעורר חיוך בקרב חבריו אך מנהל בית הספר חושב שהנושא ראוי ומציע לכתוב הצעה למשרד החינוך לתיקון תוכנית הלימודים בהתאם.
הספר פותח באפיגרף בדוי מתוך "ספר ההפכים", ספר שאינו קיים, (תעתוע נוסף של סאראמאגו), וכך הוא אומר – "הכאוס הוא סדר שעדיין לא פוענח", משפט זה חוזר ומהדהד בסיפור בפיה של מריה דה פאש והדבר מעורר את השתאותו של טרטוליאנו, שחושב כי פקידת בנק פשוטה אינה מסוגלת לאמירה פילוסופית מעין זו.
האפיגרף השני הוא מתוך 'טריסטאם שנדי ללורנס סטרן – "אני מאמין במלוא בכנות שיירטתי מחשבות רבות אשר השמיים ייעדו לאדם אחר". בקריאה חוזרת של הספר מתבהרים היטב שני האפיגרפים הללו. הכאוס הממתין לפענוח והתחושה שאנחנו מכוונים לא אחת למחשבות של האחר, ימצאו את דרכם בתוך הסיפור המרתק הזה.
הכתיבה של הספר קולחת באמצעות הפיסוק המיוחד של סאראמאגו, העושה שימוש רק בפסיקים ונקודות ומתאים עצמו לקצב הנשמע בדיבור. מקצב מוסיקלי עליו שומרת המתרגמת מרים טבעון באדיקות מופלאה ויוצרת תחושה, בכל היצירה של סאראמאגו תחת שרביט תרגומה, שאתה קורא את המקור ממש.
O Homem Duplicado – José Saramago
הקיבוץ המאוחד, תרגום מרים טבעון, 300 ע'
מרים רינגל
בשנת 2002, ביום הולדתו, בהגיעו לגבורות והוא בן 80 שנה, יצא לאור ספר חדש של הסופר ז'וזה סאראמאגו בשם 'האדם המשוכפל'. סאראמאגו בחר הפעם לעסוק בנושא הכפיל, מוטיב ידוע בתרבות עוד מימי אלי יוון. הסיפור בנאלי למדי : שני אנשים שהם אולי איש אחד, שאין בהם משהו מבריק או מעורר הערצה. אך עטו של סאראמאגו הופך את האירוע הזה לסיפור מתח בלשי שסוחף את הקורא, וכמו בכל ספרי הבלש – הפתרון המפתיע רק בעמוד האחרון.
מדובר, אם כן, במורה להיסטוריה, טרטוליאנו מאסימו אפונסו, המגלה לפתע כי קיים איש אחר שהוא העתק מדויק שלו, שחקן קולנוע אפור בשם דניאל קלארו. העובדה שקיים כפיל מהווה איום על טרטוליאנו, מישהו יכול לקחת את מקומו מבלי שאיש יבחין בכך והוא יוצא למסע חיפוש ה'אחר', ההופך מעין חיפוש של זהותו שלו. מסע לא קל, עוכר שלוות נפש ומוליך למחוזות בלתי צפויים. בדומה לדמות הראשית בסיפור הקלאסי של אדגר אלן פו "הגיבור" או הגיבור בספרו של אוסקר ווילד "תמונתו של דוריאן גריי".
בעולם שבו האנשים שונים זה מזה, נדמה שלכל אחד משהו שמאפיין אותו והנה מתערערת המחשבה הפשוטה הזו. אם קיימים שני אנשים הדומים לחלוטין זה לזה אחד מהם צריך להיות העתק של האחר. מי הוא, אם כן, המקור ומיהו המשוכפל? מי יחליט מי מהם יישאר המקורי?
המפגש עם המשוכפל שלך מעורר את השאלה המסובכת הקשורה לזהות: מי אני באמת? וזו השאלה שמניעה את הסיפור. זו השאלה שמעמידה, באורח פרדוכסלי, גם את ההבדלים בין השניים, הבדלים אישיותיים אליהם אנחנו נחשפים במהלך הסיפור ואשר מטשטשים את השאלה המרכזית ששואלים שני הגברים הללו: מי נולד לפני מי ומכאן גם מיהו המקור ומיהו המשוכפל? אין להתפלא, כי בעולם הפסימי שאותו מציג סאראמאגו במיטב ספריו, השאלות הקיומיות הללו מובילות את הגיבורים להתנהגות אלימה ולתוצאות שרק קריאה בספר תפענחם לקורא.
יש לפחות שתי קריאות של הספר. האחת שבה הספר 'האדם המשוכפל' ממשיך ומפתח רעיון של מציאות הזויה, שכבר באה לידי ביטוי בספרים האחרים של סאראמאגו. ההטרונימים, ריקרדו רייש, המחפש אחר הממציא שלו, המת, פרננדו פסואה, המגיה, ריימונדו סילבה, שמשנה את פניה של ההיסטוריה באמצעות הכנסת המילה "לא". השבר שנבקע בחצי האי האיברי, בספר הנפלא 'רפסודת האבן', שבר שאולי מוביל לעיוורון הלבן שבו לוקים כולם,להוציא את אשת הרופא, ב'על העיוורון'.
בקריאה השנייה, יוצר סאראמאגו רומן, שבדומה לשלוש הקודמים לו, (על העיוורון, כל השמות והמערה), נמצא כביכול מחוץ למקום ומחוץ לזמן. מעין סיפורים אלגוריים אוניברסאליים, שכן אף כי לא מצוינים זמן ומקום, יגלה הקורא המיומן שמדובר בפורטוגל ובזמן מודרני מאוד.
הדמויות ברומן מועטות ולקוחות מן השוליים החברתיים– טרטוליאנו מאסימו אפונסו, אמו הגרה בכפר, דונה קרולינה, מרייה דה פאש, חברתו, שהיא פקידה בבנק ועמה הוא מקיים מערכת יחסים שטחית למדי. חברו, המורה למתמטיקה בלא ציון שמו, מנהל בית הספר, חסר שם אף הוא. דניאל קלארו, הכפיל, שהוא שחקן קולנוע סוג ו', המשתמש בשם בימתי – דניאל סאנטה-קלארה ואשתו הלנה, דמות מעניינת בפני עצמה. כל הדמויות הללו מופיעות אט אט בתוך הטקסט.
הדמיון הסאראמאגואי, שהעניק לכלב הדמעות ב'על העיוורון' תכונות אנוש ואותו כלב מופיע גם 'במערה' בתפקיד דומה, מוסיף לסיפור שלפנינו גיבור דמיוני מרתק: 'השכל הישר'. 'דמות' המנהלת שיחות מעניינות ביותר עם טרטוליאנו. שאלות פילוסופיות לא מעטות מתאפשרות מן העימות שבין ה'שכל הישר' לבין 'השכל העקום'. אם תרצו, דיאלוג בין 'שכל' שמבוסס על ההיגיון, קור רוח ושליטה עצמית לבין 'שכל' המורכב מאגרסיות, מחוסר מחשבה, מספונטאניות רגשית שמוליכה אותנו לא אחת אל עבר פי התהום. כידוע, 'רק השכל הישר ניחן בדמיון של משורר שיכול להמציא את הגלגל'.
בתוך כל הבינוניות של החיים מצליח סאראמאגו לשזור סיפור מתח בלשי שבו הקורא הוא שותף פעיל.
כדרכו, משתף הוא את הקורא בתהליכי הכתיבה שלו. 'מחבר מובלע' המציג עמדה של מחבר בלתי מהימן.
'אל תסמכו עלי כשאני מספר לכם את מה שאני מספר, אני רק משכתב את מחשבותיהם של הגיבורים ומעתיק את מעשיהם'.
נושא מרתק ביצירה של סאראמאגו היא דרכו להתכתב עם עצמו באמצעות הגיבורים המופיעים בספריו הקודמים: עם המגיה ריימונדו סילבה, עם ריקרדו רייש ששב לארצו כדי למות בזרועותיה של חדרנית בית מלון, עם ז'וזה, הגיבור של 'כל השמות' ועם הנשים המתרחצות במרפסת ב'על העיוורון'. והוא מתכתב גם עם סופרים כמו הומרוס, בורחס ואחרים.
הכפילות האמיתית של הרומן איננה טרטוליאנו ודניאל קלארו – אלא ההיסטוריה וההיסטוריה, דהיינו, בין ההיסטוריה והסיפור (בפורטוגזית, המילה História פירושה היסטוריה וגם סיפור)
גם כאן, בדומה למגיה ש'בתולדות המצור על ליסבון', רוצה המורה להיסטוריה ללמד את ההיסטוריה מן ההווה אל העבר , קדימה ואחר כך אחורה, וכך לספר סיפור על מציאות אחרת. הוא מעורר חיוך בקרב חבריו אך מנהל בית הספר חושב שהנושא ראוי ומציע לכתוב הצעה למשרד החינוך לתיקון תוכנית הלימודים בהתאם.
הספר פותח באפיגרף בדוי מתוך "ספר ההפכים", ספר שאינו קיים, (תעתוע נוסף של סאראמאגו), וכך הוא אומר – "הכאוס הוא סדר שעדיין לא פוענח", משפט זה חוזר ומהדהד בסיפור בפיה של מריה דה פאש והדבר מעורר את השתאותו של טרטוליאנו, שחושב כי פקידת בנק פשוטה אינה מסוגלת לאמירה פילוסופית מעין זו.
האפיגרף השני הוא מתוך 'טריסטאם שנדי ללורנס סטרן – "אני מאמין במלוא בכנות שיירטתי מחשבות רבות אשר השמיים ייעדו לאדם אחר". בקריאה חוזרת של הספר מתבהרים היטב שני האפיגרפים הללו. הכאוס הממתין לפענוח והתחושה שאנחנו מכוונים לא אחת למחשבות של האחר, ימצאו את דרכם בתוך הסיפור המרתק הזה.
הכתיבה של הספר קולחת באמצעות הפיסוק המיוחד של סאראמאגו, העושה שימוש רק בפסיקים ונקודות ומתאים עצמו לקצב הנשמע בדיבור. מקצב מוסיקלי עליו שומרת המתרגמת מרים טבעון באדיקות מופלאה ויוצרת תחושה, בכל היצירה של סאראמאגו תחת שרביט תרגומה, שאתה קורא את המקור ממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה