מה עשיתי מן החיים? / פרננדו פסואה

מה עשיתי מן החיים? פרננדו פסואה
תרגמו מפורטוגלית: רמי סערי ופְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ / הוצאת כרמל , 583 עמ', 109 ₪
מרים רינגל

מה עשיתי מן החיים? הוא קובץ השירים שרואה עתה אור בעברית. זהו ספר הכולל את כל שירת אלורו דה קמפוש, אשר לצד אלברטו קאירו וריקרדו ריש הוא אחת משלוש הדמויות המרכזיות במאגר המשוררים הבדויים שיצר פרננדו פסואה, מאגר הכולל 72 דמויות! איך יוצר פרננדו פסואה כל דמות, כל מסיכה כאילו היתה המסכה היחידה שיכולה לצאת לאוויר העולם? בפורטוגל, ארצו של פסואה, מתפרסמים קבצי השירים כשעל הכריכה מתנוסס שמו של היוצר הבדוי כאילו היה הוא היוצר האמיתי ולא יציר רוחו של פסואה.
במכתב שכתב לחברו מתאר פסואה כיצד "פגש" את אלורו דה קמפוש אשר "נולד" ב- 15 באוקטובר 1890 בעיר טאוירה. סיים בי"ס תיכון בפורטוגל ועבר לעיר גלאסגאו שבסקוטלנד והפך מהנדס ימי. קמפוש הוא אדיש, סימבוליסט עצלן, בורגני משכיל ומשועמם. הוא ההמצאה של מי שמתייחס לעולם כמלחמת הניגודים. קמפוש הוא גבוה, שיערו חלק, פסוק לצד אחד, והוא מרכיב חד משקף.
לפסואה יש מריבה עם קמפוש ובמרכזה נערה צעירה בשם אופליה, שפסואה פגש במציאות במשרד החברה בה עבדה. היא בת עשרים ומעוררת עניין במשורר. השניים מתחילים להתרועע תכופות. הם מהלכים יד ביד, מחליפים מכתבים והודעות קצרות. אולם אופליה חשה בעוינות הולכת וגוברת מצד חברו של פסואה. אלורו דה קמפוש חרֵד שפסואה ינטוש את השירה לטובת אופליה. יתכן שבשל השפעת חברו, מחליט פסואה לסיים שני פרקים, בהפרש של תשע שנים בין פרק אחד למשנהו, במסכת הרומן עם אופליה.
קמפוש מלגלג על כותבי המכתבים: כל מכתבי האהבה/ מגוחכים/ הם לא היו מכתבי אהבה אלמלא היו/ מגוחכים. (שיר 225)
בעדות אישית, שכתבה אופליה לאחר שפסואה מת מתארת את המשורר כך:
"[...] פרננדו היה מבולבל מעט. במיוחד כאשר הופיע בדמותו של אלווארו דה קמפוש. אומר לי: 'היום, זה לא אני שהגיע אליך, זה החבר שלי אלורו דה קמפוש'... יום אחד, כשהתקרב אלי, אמר לי: "אני בא בשליחות, גברתי, לזרוק לדלי מלא מים את דמותו השפלה של פרננדו פסואה הזה, מכף רגל ועד ראש". ואני עניתי לו: "אני שונאת את אלורו דה קמפוש הזה. אני אוהבת רק את פרננדו פסואה". "אינני יודע מדוע" – ענה לי – "נראה שהוא אוהב אותך מאוד..."
קמפוש שייך לקבוצת משוררים היוצרים חדשנות, בעיקר בראוותנות טיפוגרפית. משוררים שהביעו את רגשותיהם באמצעות משחקי הברות ובאונומטופיאיות שונות ומשונות. דוגמא לסגנון זה מצויה באודות הגדולות שכתב ובהן 'אודת ים' (שיר 18). האודה היא שיר ארוך ודרמטי, (35 עמודים בתרגום לעברית), ויש לה גם ייעוד מקהלתי. הקריאה ב'אודת ים' כמוה כשמיעת יצירה מוסיקלית רווית חושניות מסחררת, וקולות הימאים הנשמעים באודה יכולים לשמש כר נרחב לפרשנויות מעניינות ביותר.
קמפוש הוא המשורר שרוצה: להרגיש הכל בכל הדרכים/ לחיות הכל מכל הצדדים/ להיות אותו דבר בכל האופנים האפשריים בו בזמן/ לגלם בעצמך את כל האנושות בכל הרגעים...(שיר 26 ב')
בשיר אחר, (שיר 187), מתייחס הוא לריבוי הדמויות שיצר בוראו, פסואה. האם מדובר בסוג של שיגעון, או אולי מחלה פתולוגית שטרם נמצאה לה אבחנה ראויה?
השירה של קמפוש זורמת מן הפנים החוצה, כשהיא משלבת בתוכה לפחות שלושה מימדים: מימד הגוף, מימד הרגש ומימד הכתיבה, כשהכתיבה היא הדרך לבלוע את הגוף וליצר את הרגש. המשורר הוא מכזֵב ועוטה מסיכה, אך אין זה אומר שאינו מתאר מציאות פנימית. מורכבות רגשית כתובה, מבלי שבאמת הוא יוצא אל החיים.
בשל היותה כה מגוונת, אין שירתו של פסואה קלה לתרגום. לא אחת יוצר פסואה, על מגוון משורריו הבדויים, מילים חדשות נטולות כל משמעות, שמקור יופיין טמון דווקא בכך שאין להן שום מובן. רמי סערי ופְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ הפליאו להעתיק את ריבוי הפנים וריבוי המשמעויות המצויים בשירת פסואה וכך נפלה בחלקו של קורא העברית האפשרות להיחשף לשירתו של משורר מרתק.