סיפורי ליסבון ועוד סיפורים

סיפורי ליסבון ועוד סיפורים

סיפורת פורטוגזית בת-זמננו
ליקטה וכתבה אחרית דבר: לוסיה ליבה מוצ'ניק, מפורטוגזית: מרים טבעון
הוצאת הספריה החדשה, 265 עמ', 82 שקלים

מרים רינגל

בכל ביקור שלי בליסבון, אני מגיעה בדרך כלשהי לאזור השיאדו. מאז שופץ הומה המקום מאוד ומעורר תמיהה של חדש מול ישן, או ישן מול ישן משופץ.
בכיכר בה עומד פסלו של קמואנש שעבר שיפוץ, ( המשורר שכתב את האפוס הגדול על ואסקו דה גאמה), כשאתה עומד כשפניך לעבר נהר הטז'ו, מצויה מרפסת הבית בו נולד פרנאנדו פסואה.
קמואנש עומד לו במלוא הדרו במרכז הכיכר, כבר אינו דומה לנסיך המאושר, מנוקר העיניים, של אוסקר ווילד. עתה נוספה לו ההילה שהוא ראוי לה.
אני חולפת על פני בית הקפה שבמורד הרחוב המוביל לשיאדו, פסל הברונזה של פרנאנדו פסואה היושב, חשוף לשמש ולגשמים ולידו תמיד איזה תייר מזדמן המצטלם עם הפסל. (פסואה ודאי מתהפך מקברו כל העת...)
יורדת במורד הרחוב, אני פונה ברחוב נובה דה טרינידד, אל חנות הספרים המשומשים באראטירה.
כשאני מגיעה לחנות הזו, לאחר שנשימתי כמעט נעתקת מן העליה התלולה של הרחוב, אני מוצאת את עצמי, לא אחת, מול דלתה הסגורה של החנות.שעות הפתיחה בחנות זו מסתוריות כמעט כמו השיטוט בה, מקום שיש בו אוצרות שאין בשום מקום אחר בליסבון.
שם, פגשתי, לראשונה, חלק גדול מן הסיפורים הפורטוגזים המוגשים לנו עתה בתרגום עברי, "סיפורי ליסבון ועוד סיפורים". קובץ שלוקט על ידי שתים שחברו יחדיו: לוסיה ליבה מוצ'ניק ומרים טבעון, ובו ייצוג נאה של הסיפורת הפורטוגזית בת-זמננו, המזמן לקורא העברית שיטוט בשבילי הספרות והתרבות הפורטוגזית, שמעטים נחשפו לה עד כה.
כיצד ניתן להסביר כי התרבות הפורטוגזית בת 800 השנה הצמיחה מתוכה סופרים ומשוררים בעלי איכויות שקשה למצאם מרוכזים בארץ אחרת באירופה. מספר רב שכזה של כותבים הנו קרוב לוודאי פועל יוצא של הרקע ההיסטורי והחברתי של מדינה קטנה זו, שהייתה אימפריה של יורדי ים, וניכסה קולוניות מעבר לים. מדינה בה שלטו מלכים והכנסיה הקתולית עדיין שולטת . ואין לשכוח, את הדיקטטורה של סאלאזאר (עד 1974). ( סופרים שהתנגדו לשלטון הסאלאזארי, נרדפו על ידו, סאראמאגו,לישבואה).
לסופרים הפורטוגזים שתרגומי סיפוריהם מובאים בקובץ יש הרבה מן המשותף ובכל זאת לכל אחד ייחודיות וסגוליות משלו.
בסיפורים נחשפות אמיתות מרות על החברה הפורטוגזית במאה ה- 20. חברה מפוחדת, עסוקה בקטנות, חברה שחיה את ההווה כאילו היה עבר מתמשך, בדומה לעלמה אולימפיה בסיפור "העלמה אולימפיה ובלרמינה שפחתה", (ז'וזה רג'יו), המספר את סיפורה של אישה כבת ששים , הממשיכה לחיות כאילו דבר לא השתנה. לובשת את הסמרטוטים של אמה ואחיותיה, עורכת את הטיול היומי על מנת למשוך את תשומת לבם של מחזרי העבר "מבחינתה של העלמה אולימפיה הזמן מזמן לא עובר; וגם בהרבה דברים אחרים משתקף כשלון האשליה המבורך שלה". העלמה אולימפיה היא נציגה מובהקת של הפורטוגזים בגיל העמידה, אלה שחוו את השלטון הסאלאזארי הנורא, ואף את מהפכת 1974 שהביאה את הדמוקרטיה, אך הם גם אלה שחוו את תחושת הכוח הטמון באימפריאליזם, ואשר רבים מהם, למרבית האירוניה, מביטים לאחור ומתרפקים בנוסטלגיה על התקופה ההיא .
לקורא הישראלי, שעד כה נחשף, לחתן פרס הנובל ז'וזה סאראמאגו, ולאחרונה גם לסופר נוסף בן זמננו, לובו אנטונש ("הארורים" – עם עובד), מזומנת כאן חוויה נדירה של הצצה לתוך עולם מיוחד במינו, רווי בפנטזיות, באמונות תפלות, בנגעים חברתיים לא מעטים, בנוסטלגיות ובגעגועים תמידיים לעבר מפואר (ה'סאודד' הפורטוגזי המפורסם – SAUDADES שכל תרגום של המילה לעברית או לשפות אחרות, לא יעניק למילה זו את המשמעות האמיתית של הערגה הזו לעבר, לאחר, לאהוב....)
הפנטסטי – הוא המאפיין המרכזי של סיפורים אלה. השיח האפשרי שבין בני אדם לבעלי חיים, אישה החיה אלף שנה ושומרת על הנהר, זוג המחפש את דרכו ונקלע לאירועים חסרי פשר .אירועים פנטסטיים המסופרים כמו היו אפשריים. סיפורים מרגשים לעיתים עד דמעות, כמו סיפורו של סאראמאגו
ה"קנטאור"- חציו- סוס חציו –אדם. יצור כלאיים זה חי בין שני עולמות ולעולם לא ימצא מנוח ומזור לנפשו-גופו. "...יום אחד ראה מישהו שהציץ, ואחר כך התעוור בגלל החילול הזה, שהקנטאור עולה על הסוסה כמו סוס ואחר כך בוכה כאדם...."
ב'רפובליקת העורבים', הסיפור הפותח את הקובץ, משמש הפנטסטי שבשיח בין העורב השחור לאישה, מוכרת העופות, כר נפלא לניגוח האמונות של הפורטוגזים, המעוגנות בתרבות של קדושים ופסלים, (הסמל של ליסבון מעוטר בעורבים שחורים), "מה יש לומר, בעיר הזאת, המתגדרת באגדות, הכל סיפורים מן המוזיאונים....ליסבון היא רפובליקה של עורבים, סיפורי עורבים יש לה, כמו זבל.... והכל סיפורים, עורבים מזמן כבר לא מעופפים בשמיה...". ה"אינסטרומטלינו" מתאר משפחה שכל בניה יצאו למלחמת הקולוניות, (שנות השבעים של המאה ה-20), והשאירו מאחור את הנשים והילדים, כולם ספונים בבית אחד שמנהל האב הזקן, נכה וחסר אונים, שכל מעייניו נתונים בבן הצעיר שיציל את הבית ואת המשפחה, אבל הבחור עסוק באינסרטומנטלינו שלו, מין אופניים פופולאריות .
נקודת התצפית שנבחרת בכל סיפור מעניקה לו מימד של סיפור אוניברסלי הנטוע בתוך תרבות מאוד לוקלית.
אין בקובץ הסיפורים המוגש לנו כאן דמויות הרואיות. יש כאן, מחד, פסיפס של אנשים פשוטים, ילדים וזקנים, נשים חסרות השכלה וחברה אפורה ביותר. ומאידך , דמויות פנטסטיות, דמיוניות, הנטועות בתוך האמונות התפלות ובתוך החברה הפרימיטיבית משהו (בקונוטציה החיובית של המילה – המבקר בפורטוגל, ובעיקר בחבל הארץ הצפוני, ימצא עצמו לא אחת בכפרים קטנים המאוכלסים באנשים פשוטים, חלקם עדיין אנאלפביתים , עוסקים בחקלאות פרימיטיבית, , מחזיקים באמונות ואוצרים בתוכם סיפורי חיים מרתקים במיוחד). כאלה הם, למשל, הכפריים שבסיפור 'אם הנהר' (בסה לואיש) או האנשים הרודפים אחר הקנטאור בסיפורו של סאראמאגו.

אחרית הדבר שכתבה לוסיה ליבה מוצ'ניק מהווה הצצה קצרה וחשובה ביותר להיסטוריה התרבותית ארוכת השנים של הארץ המרתקת הזו, פורטוגל, דברים המסייעים לקורא שאינו מצוי ברזי הארץ הזו להבין טוב יותר את הלך הרוח המצוי בסיפורי הקובץ, סיפורים שנבחרו בקפידה רבה ויהלכו קסם על כל קורא אוהב ספרות.
התרגום של מרים טבעון, מופלא כתמיד. מתרגמת רגישה השומעת את הטקסט הפורטוגזי ומתרגמת לעברית את המוסיקה של שפה זו תוך שימור המבנה של המשפט והצליל באופן שאין שני לו.
בתום קריאת כל סיפור מצאתי עצמי עוצרת, מנסה לעכל את הכתוב, נושמת עמוקות וממשיכה הלאה לסיפור הבא שזימן לי חוויה חדשה.