ספר האי-נחת- פרננדו פסואה- (ברנרדו סוארס) - תרגום יורם מלצר
(הוצאת בבל)
מרים רינגל
"הפכתי לדמות בספר, לחיים נקראים. מה שאני מרגיש (ובלי שארצה בכך) הוא דבר שמרגישים אותו כדי לכתוב שהרגישו אותו… מרוב שהרכבתי את עצמי מחדש, הרסתי את עצמי. מרוב שחשבתי את עצמי, אני כבר המחשבות שלי אך אינני אני.." (פרגמנט 212)
פרננדו פסואה, יוצר של כ- 72 הטרונימים שונים, הוא אחד היוצרים האירופאים הקשים ביותר לעריכה במאה ה- 20. פסואה הותיר כ- 25.000 פרגמנטים אשר חלקם קשים לפענוח ולזיהוי. פרגמנטים המכילים שירה, פרוזה, פילוסופיה, בקורת, תרגום, תיאוריה של הלשון, הורוסקופים וטקסטים אחרים, חלקם מודפסים, חלקם כתובים בכתב יד לא ברור בפורטוגזית, אנגלית וצרפתית. הוא כתב במחברות, על פיסות נייר, על מעטפות, בצד האחורי של מכתבים, פרסומות וחשבוניות של מסעדות ובתי קפה וגם בין השורות של טקסטים ישנים שלו.
פסואה וההטרונימים שלו העניקו השראה רבה לסופרים ומשוררים בפורטוגל וגם מחוצה לה.
הבולט מכולם הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 1998, ז'וזה סאראמאגו, אשר כתב רומן פיוטי מן היפים ביותר שנכתבו במאה ה- 20 , "שנת מותו של ריקרדו רייש" (תרגום מרים טבעון, הוצאת הקיבוץ המאוחד), ובו הוא מתאר את אחד ההטרונימים המעניינים של פסואה, המשורר ריקרדו רייש.
זמן קצר לפני מותו הכניס פסואה לתוך מעטפה כ - 350 פרגמנטים תחת השם "ספר האי-נחת". במהלך השנים, הצליחו חוקרים לאתר עוד כ- 150 פרגמנטים נוספים המתאימים להיות כלולים בספר זה. היה זה פסואה עצמו שהחל את כתיבת "ספר האי –נחת" מתוך מטרה לכתוב משהו ספרותי, אך עד מהרה הפכה היצירה לבעלת אופי של יומן ,אשר חשפה יותר ויותר פרטים אינטימיים על פסואה עצמו. ועל כן לא יכול היה לכתוב ספר זה הטרונים כלשהו, אלא הטרונים-למחצה. כך מופיעה דמותו של ברנארדו סוארס, עוזר למנהל חשבונות, כמי שהוא היוצר של הספר. (או אחד מן היוצרים).
"לכתוב משמעו לשכוח. הספרות היא האופן הנעים ביותר להתעלם מן החיים".(פרגמנט 505)
"ספר האי- נחת" הוא אוסף של הגיגים שהנושא המרכזי שלהם הוא הספקנות. ספקנות על מהות החיים, על כדאיותם, על הספרות והאמנות, על כוחה של השפה כמכשיר לביטוי האמת. הגורם העיקרי לחוסר המנוחה של הפרוטגוניסט ביצירה זו הוא התודעה, זו המחליפה את הקיום הממשי
והמאפיינת את כתיבתו של פסואה, שאת מרבית חייו חי במדומה ולא בממשי. (המצאת ההטרונימים מבטאת גישה זו).
הפרגמנטים אשר נכתבו במהלך כ- 20 שנה, (החל בשנים 1914-1915 ), הם אוסף המיצג את פסואה הצעיר וגם את פסואה הבוגר והבשל.
"וכך אני מסתתר לי מאחורי הדלת, כדי שהמציאות, כאשר תיכנס, לא תראה אותי. אני מסתתר
מתחת לשולחן, ומשם אני מבהיל בפתאומיות את האפשרות". (פרגמנט 398)
הדאגה, המצוקה, המבוכה, הכאב, חוסר הכשרון, חוסר המעשיות, חוסר היכולת להשתלב בתוך הקיום של המציאות הם המאפיינים את ברנארדו סוארס/ פסואה.
החלום – הוא זה שמאפשר לו לחיות ולכתוב אך גם זה המרחיק אותו מן המציאות.
"עצם החיים משמעו מוות כי אין לנו יום בחיים שלא יהיה לנו בו יום אחד פחות בהם. אנו מאכלסים חלומות, אנו צללים המשוטטים ביערות בלתי אפשריים, שהעצים בהם הם בתים, מנהגים, רעיונות, אידיאלים ופילוסופיות" (פרגמנט 333)
המילה הפורטוגזית '"אי נחת" DESASSOSSEGO מסמנת אובדן, מניעה, חסר, חוסר של "מנוחה" SOSSEGO) ), חוסר של שקט. ואכן זוהי מהותו של הספר כולו.
הספר, המוגש לקורא העברי, תורגם בנאמנות על פי המהדורה הראשונה שיצאה לאור בפורטוגל, בשנת 1982, פרי עמלן של שתי עורכות, טרזה סוברל קוניה ומריה אלייטה גליוז.
מריה אלייטה גליוז,(אשה בשנות ה- 70 לחייה אשר עוסקת שנים רבות במחקר פסואה), אמרה לי, בשיחה טלפון שערכתי עמה לצורך מאמר זה, כי המהדורה הראשונה הזו נחשבת למהדורה "היסטורית", שמטרתה היתה לחשוף את המקורות לספר זה. (העומד מאחורי ההוצאה הוא פראדו קואלו, שהיה באותה עת פרופסור לספרות באוניברסיטה ) מהדורה זו נבחנה בהיבט התימטי שלה וכך היא בנויה. בהחלט זוהי מהדורה לא מושלמת, אך היתה הטובה ביותר שניתן לפרסם באותה עת. מריה אלייטה גליוז מסכימה כי היות והספר פרגמנטרי, ניתן לערוך ולארגן אותו בצורות שונות ועל כן אין שתי מהדורות, או שני תרגומים הדומים זה לזה.
בשנת 1990-91 פירסמה טרזה סוברל קוניה כ- 100 פרגמנטים חדשים שיכולים להיכלל בספר זה, חלקם תחת הטרונים למחצה נוסף של פסואה, המוזכר אף הוא, וינסטנה גידה.
מכאן כי קיימים שני ספרי "האי- נחת". (ואין זה עדיין סיומה של עבודת המחקר שנעשתה ליצירה זו): הראשון של פסואה ווינסנט גידה. השני הוא בעיקרו של ברנארדו סוארס.
המהדורה של ריצ'רד זניט, בתרגום האנגלי, אשר ראתה אור בשנות ה- 90 , מכילה את כל הפרגמנטים מתוך המהדורה הראשונה, (זו שאותה תירגם יורם מלצר), כ- 40 טקסטים מתוך המהדורה של קוניה מ- 1990-91 המכילה כ- 100 פרגמנטים חדשים שמצאה , 8 טקסטים שנמצאו על ידי אחת החוקרות הידועות ביותר של פסואה, טרזה ריטה לופז (1990) וחומר המצוי במעטפות הרבות המצויות בספריה הלאומית בליסבון. (בה שוקדים חוקרים על הטקסטים הרבים של פסואה שטרם פוענחו).
ישנם כבר קולות המציעים לפרסם את יצירת פסואה בתמיכה אלקטרונית, או בספר שכרוך דפים דפים ובכך לאפשר לכל קורא ליצור את המהדורה האישית המתאימה לו.
עריכת השואה בין המהדורות השונות והתרגומים השונים, היא בלבד עבודת מחקר שיש להקדיש לה תשומת לב מרובה. בעיקר מרתקת הבחירה של כל אחד מן העורכים/מתרגמים.
תרגומו של יורם מלצר מאפשר לקורא העברי להיחשף לאחד היוצרים המרתקים של המאה ועל כן מוכנת לו חוויה נפלאה שהספרות אינה מזמנת חדשות לבקרים.
אף כי מרבית הפרגמנטים יש בהם אמירות פילוסופיות רבות, יצליח כל קורא למצוא לעצמו פרגמנטים שידברו אליו, שיזכירו לו משהו ושייהנו אותו הנאה אינטלקטואלית ואסתטית בעת ובעונה אחת.
מלאכת התרגום ,לספר זה של פרננדו פסואה, איננה מן הפשוטות והמתרגם מציין בהקדמה לספר את תחושותיו הכנים במהלך התרגום.
לקורא העברי ניתנת כאן הזדמנות נפלאה להיחשף לפן מסוים של יוצר גאון ומגוון זה ששמו פרננדו פסואה. השפה הפורטוגזית יש בה ניואנסים רבים הקשים להעתקה לשפה העברית ויורם מלצר ניסה להגיש לקורא ספר בעברית ולא תעתיק מדויק של ספר בפורטוגזית.
· המאמר פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י' באב תש"ס, 11 באוגוסט 2000, עמ' 26־27.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה